לקלרי מיקה ושאר משתתפי הפורום.

ראשית-כל קלרי מה שלומך ? הכל בסדר? ראיתי שכבר מספר ימים השתתפת בפורום (חוץ מהיום) וחסרת לנו. שני- מיקה, אשמח אם תעדכני אותנו לגבי מצבך,האם דיברת עם הפסיכולוג שלך או השארת את המצב כפי שהוא וכו'. לגבי עצמי - כפי שכבר עידכנתי אתכם, עשיתי צעדים משמעותיים השבוע - ראשית-כל - פניתי לטיפול (שאתחיל בזמן הקרוב), ושנית - קבעתי פגישה עם פסיכיאטר. מה שבעיקר רציתי לשתף הוא לגבי תובנות נוספות שקלטתי, דבר ראשון - רק מעצם קביעת הטיפול,ונקיטת צעדים ממשיים לקראת המטרה (שהיא החלמתי מהמצב הנתון),כבר התחלתי להרגיש טוב יותר,והתרכזתי יותר בקלות בלימודים(בחזרה על החומר - בשעות הערב), שנית - שמתי-לב לכך שבשעות הבוקר אני מרגישה הרבה יותר מדוכאת וחסרת אנרגיות מאשר בערב,ולכן בערב התרכזתי יותר בלימודים. כמו-כן שמתי-לב שגם אם אני רוצה להרגיש מסכנה ולרחם על עצמי,הסביבה לא נותנת לי,כלומר: הם לא משתתפים במסכנות וברחמים העצמיים שלי על עצמי, ומראים לי שהמצב הרבה יותר קל ממה שנראה לי . דבר אחרון שאשתף אתכם הוא לגבי-כך שתמיד היה נראה לי שפסיכיאטרים הם "לא אנשים רגילים" ושמפחיד נורא לדבר איתם {ואני יודעת שזה נשמע שטותי אפילו לחשוב כך,ושה זה לא באמת כך}, ורק אתמול כשדיברתי בטלפון עם הפסיכיאטר, קלטתי שהוא "אדם רגיל",ושלא צריך לפחד לדבר איתו,ושהוא "לא אוכל אנשים". אני יודעת שבטח אינכם מבינים מה אני משתפת אתכם בכל זה, אך לי השיתוף עוזר נורא לסדר בראש את מחשבותיי,ולחשוף אותם בפני אחרים; וגם חשוב לי לציין שאיני מתכוונת שזה במקום טיפול,אלא לפחות עד התחלת הטיפול - שיהיה בשבוע הבא. אז שבת-שלום לכולם, אשמח לתגובותיכם, ע.

מהצהריים כשכתבתי את ההודעה הראשונה קרה עבורי דבר נהדר,שלא האמנתי שיקרה-לפחות בזמן הקרוב,שיתפתי את אחי (שכפי שסיפרתי לכם,התקשורת בינינו כמעט ולא קיימת,ורוב הזמן אנו רבים ויורדים אחד על השני) בכך שמהשבוע הבא אתחיל טיפול פסיכולוגי,ואומנם השבעתי אותו שלא ינצל זאת בעת ריבים ושלא יספר לאף-אחד, אך עצם כך ששיתפתי אותו לגבי זה, זה גרם לי לתחושת הקלה,שאיני צריכה להסתיר זאת ממנו {הייתי כמספר שנים בטיפול פסיכולוגי בעבר ושיתפתי רק את הוריי}. אחרי ששיתפתי את אחי, הוא היה מאופק,אמר לי שזה טוב,אך כיוון שאמרתי לו שאני הולכת לטיפול בגלל דיכאון שאני עוברת,הוא אמר לי "אני מקווה שבאותה הזדמנות יטפלו גם בהפרעת הנקיון שיש לך",ובמקום לענות לו שכן,עברתי ישר למצב של התגוננות ואמרתי לו שאין לי שום הפרעה ושירד ממני - ובזה אני יודעת שטעיתי, אך עדיין איני מסוגלת להודות זאת בפניו, וגם לא לספר לו שאני הולכת לפסיכיאטר,אילו הדברים שיקח עוד זמן,אם בכלל,עד שאי-פעם אסכים להודות בפניו. הרגשתי צורך עז לשתף אתכם בכך. אז.. שבת-שלום ע.

הי ע', אני שמחה מאוד שאת כותבת, משתפת וחולקת את מה שמתרחש וקורה לך. זה היה ברור שברגע שתפני לטיפול, אפילו שהוא עוד לא התחיל, שכבר תוכלי להרגיש הקלה. כי בתוך תוכך את יודעת שבקרוב מאוד הולכים לדאוג לכל בעיותייך ולכן יש בכך משהו מרגיע שמשפיע על מצב רוחך בכלל והתרכזות בלימודים גם כן. לגבי הדכאון בבוקר - חלק ממאפייני הדיכאון הם שבבוקר מרגישים הרבה יותר גרוע. ולכן אני שמחה שהבחנת בכך ושאת מסדרת את יומך כך שהלימודים יהיו בערב. זה חכם מאוד ואני בטוחה שתצליחי. לגבי השיתוף עם אחיך - כל הכבוד לך ששיתפת אותו. זה בטח לא צעד קל. מעבר לעובדה שת לא רוצה לשתף עדיין על בעיית הניקיון - אני חושבת שאת צריכה לשמוח שיש לך אח שרגיש למה שעובר עלייך, ורואה מה מטריד אותך והיכן יש לך בעיות. אפילו אם את לא רוצה לחלוק איתו עדיין שזה בסדר גמור, תשמרי לך שימחה בפנים על ששמים לב אליך, אוהבים אותך ומרגישים מה קורה לך. אני מאחלת לך המון הצלחה בשני הטיפולים ומאוד מקווה שתחזרי לכאן לעדכן אותנו ולספר לנו איך היו הפגישות הראשונות... קלרי

היי ע. ראשית - אני מאוד שמחה שדברים מתחילים להשתפר אצלך ואת מרגישה איתם יותר נוח. לגבי אחיך, באמת כל הכבוד שסיפרת לו כי לגבי אף אחד לא יודע שאני בטיפול (לא משפחה, לא חברים ולא אף-אחד) אבל אצלי זה כבר סיפור אחר כי אני בכלל סגורה לגמרי. העניין שהתרגזת על אחיך שהוא הזכיר בפנייך את נושא הנקיון זה לגיטימי לחלוטין כי כנראה עדיין לא השלמת עם העובדה שזה קיים או שמרגיז אותך שזה קיים אז הוצאת את זה עליו. אני משערת שאחרי תקופה מסויימת שתתחילי את הטיפול עם הפסיכיאטר, יהיה לך הרבה יותר קל ונוח להתמודד עם זה ואני בטוחה שגם תדברי על זה עם אחיך. שנית - לגבי - בפגישה האחרונה שלי עם המטפל, עשיתי בדיוק ההפך ואמרתי לו שלא בא לי לדבר על כל הדברים הרעים כי זה רק מרגיז אותי ומדכא אותי יותר. הוא אמר שהוא לא יודע אם זה מה שיעזור וברור לי שהוא צודק אבל הייתי חייבת לקחת הפסקה קצרה כדי לא להגיע למצבים לא טובים. במקום זה סיפרתי לו איך אני מנסה לשפר את הרגשתי, למשל ע"י הרבה הליכות, שחייה ואופניים כי כושר משפר את המצב רוח. חוץ מזה אני מנסה להתעסק בדברים שמעניינים אותי. אז נכון שבלילה זה הכי קשה כי אין לילה שאני לא בוכה בו לפני שאני נרדמת אבל לפחות הימים עוברים. שיהיה שבוע טוב, מיקה.

הלבנה הראשונה היא הקשה ביותר לבנייה. אך היא מהווה תשתית משמעותית ותקיעת יתד להמשך הבניין. בתקווה כי תיבני את עצמך ותבני בניין עדי עד! קרן האור של זריחה מבצבצת לה דווקא לאחר עלטה הכי כבדה ומאירה כאור נגוהות יקרות, בין חשרת העננים והעינויים. לדעתי: את גיבורה אמיתית ומליטנטית! חזקי ואמצי.