גיליתי מהי בעייתי העיקרית ואין לי תשובה אליה

אני לא יכול להיות עם אנשים זמן רב. או שמתחיל לשעמם לי מאוד ובא לי ללכת הביתה(לא שבבית יש כל כך הרבה אבל יש טלוויזה נט וכו'..) או שאני נעלב ממשהו אחרי כמה זמן ובא לי לברוח ... גם שאני עם חברים שלי אחרי כמה זמן נמאס לי...זה היה לי כל החיים הבוגרים-אני בן 22. בצבא סבלתי מזה הרבה ....היה את העניין של החברה' ולא ממש השתלבתי... אני אוהב אנשים ...אולי סף הגירוי שלי גבוה? למה כולם משעממים אוןתי בסוף? אני מאוד להכיר אנשים חדשים אך אחרי כמה שעות נמאס לי. איך אצליח לבלות עם אנשים זמן רב? הדבר יוצר לי קושי אמיתי גם בזוגיות. שלא קיימת אולי בגלל זה..

שלום רועי, נראה לי שהשיעמום שלך משמש אותך כמנגנון הגנה מפני פגיעה ודחייה של אנשים אותך. את גם כותב שאתה לא רק משתעמם אלא גם נעלב מאנשים. השיעמום ממעיט לכאורה בערכם של האנשים בעיניך, בעוד שלמעשה אתה חושש שהם ימעיטו בערכך. גישה שורשית יותר תהייה לפנות לטיפול פסיכודינאמי כדי לטפל בדימוי העצמי הנמוך שמסתתר מאחורי התופעה. ישנן גם גישות התנהגותיות טכניות יותר מעיקרן, שאינני מאמין גדול בהן, אך עלותן פחותה ומשך הזמן שלהן קצר יותר. למשל, סדנאות ליחסי אנוש, לתקשורת ולאסרטיביות, בהן אתה אמור לרכוש מיומנויות חברתיות, שגם יעזרו לך לעמוד בתקיפות על זכויותיך. המומלצות שבהן הן הסדנאות המתקיימות ביחידות ללימודי חוץ של האוניברסיטאות השונות, לרבות האוניברסיטה הפתוחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבל אני כן אסטרטיבי בעבודה וכו'...ועם רוב האנשים איפה אני משיג טיפול פסיכודינאמי?<