הדבר הכי יציב בחיים שלי הנו חוסר יציבות!

אני בחורה הסובלת מאז ילדותי מחוסר יציבות כרונית. זה בא לידי ביטוי בכך שאין לי יציבות ריגשית משעה לשעה! אני לא צפויה מדקה לדקה (ביני לבין עצמי כמובן) כל חיי עתירי טלטלות עזות וקרבות עם עצמי. אין לי קרקע יציבה. הקרקע בוערת תחת רגלי. (נולדתי לבית חסר יציבות אלמנטרית) אני מטופלת בטיפול מרושת ולא חשה בשיפור ניכר- אם בכלל. אני חסרת עמוד שדרה ועל מנת לשמר מערכות בין אישיות יציבות עלי לפצות כל העת את כל האנשים עמם אני באה במגע. לרצות את כל הסובב ולתקן את שהתחייבתי לבצע בזמן מסוים ולא ביצעתי כתוצאה מהפרעת האישיות שלי ולא בכוונה תחילה. אובחנתי לאחרונה כסובלת מבורדורליין. האם החוסר יציבות (במיוחד האמוציונלית) והתנודות החדות במצב הרוח ובתהליך קבלת החלטות אכן מאפיינת את הסובלים מהפרעת אישיות גבולית? והאם אתה מכיר ברמה האישית אנשים שסבלו מההפרעה וכתוצאה מטיפול ארוך טווח יצאו מהמיטווח המשגע והחסר תשתית של יציבות מינימלית? האם יש לי תקווה? באלו אמצעים עלי לנקוט כדי לסרס את ההפרעה הפראית שלי? מה ביקשתי? קצת יציבות בחיי. קצתי במלחמות פנימיות- מלחמות עולם. ובהפסדים נכבדים בשל איחור תורים ודחיית סידורים נחוצים. נשבר לי להלחם עם עצמי, מידי יום ביומו, על מנת לבצע את המינימום שאני מחויבת אליו ושמעמדי מחייב אליו. יש סיכוי שאגיע אל המנוחה והנחלה? איך? מתי?

שלום לך, חוסר יציבות רגשית ותנודות קיצוניות במצב הרוח אכן מאפיינים את הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. דרושה סבלנות רבה הן של המטפל באנשים הסובלים בהפרעת אישיות זו והן של המטופל עצמו. בעזרת טיפול תרופתי ניתן להגיע לתוצאות טובות באיזון התנודות במצב הרוח, אך גם לכך דרושה סבלנות רבה כי לעיתים דרוש זמן רב של ניסוי וטעייה להתאמה אינדיבידואלית של התרופה המתאימה. ברמת הטיפול הפסיכולוגי דרוש זמן רב, ובמקרים רבים, ליווי לאורך כל החיים בעזרת גישה מכילה, מצד אחד, ומציבת גבולות, מצד שני. עם הזמן, בעזרת טיפול מתאים, הסובל מההפרעה יכול לזכור את הרגעים הטובים יותר כשהוא מרגיש רע ולשאוב מכך תקווה ולהפך, לזכור את הזמנים הפחות טובים, כשהוא נמצא בהתלהבות רגעית ואימפולסיבית. עם השנים קיימת נטייה טבעית להתייצבות יחסית ורגיעה יחסית של האישיות הסוערת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ניחמת אותי בזעיר אנפין . עצם הידיעה כי אכן ישנו אור בקצה המנהרה נוסכת בי כוח להתמודד עם המלחמות העקובות המותירות בי עקבות, שאני חווה עם עצמי, בעיקר- בעוצמות כבירות. כשאתה מציין כי תרופה מייצבת, תהקל עלי, האם כוונתך למתן תרופות נוגדות דיכאון המעכבות את הסרוטונין לתקופה קצרה- רק בעת התפרצות של מצבי דיכאון קליני או במצבי חרדה קיצוניים? או שמא כוונתך לתרופה מייצבת קבועה? אם כן תמנה בפני- מאיזה משפחה מדובר? אני מאד רוצה לסייע לעצמי. חפצה להתמתן ולהתייצב. לחיות על קרקע יציבה פחות או יותר. להיות מסוגלת לשנות ולהשתנות. אני במצב שאני מוכנה לכל פיתרון שיגאל אותי . ותרופות בחודשים האחרונים אינן זרות לי. על אף שעקרונית התנגדתי לכל פשרה בדמות תרופה כימית עד שהגיעו מים עד נפש... האם במקביל- הטיפול הפסיכולוגי חייב להיות עם מטפל צמוד 1? מאחר ובעיתי טמונה אף בבחירת מטפל/ת ואף שם אין לי כל תשתית יציבה ובריאה. איך ניתן לבחור ולבדוק אל- נכון כי אותו מטפל (מעבר לכימיה המתבקשת) אכן מחד מכיל אותי כפי הנדרש ומאידך גיסא מציב את הגבולות בצורה נכונה וברורה ואינו חוצה את הקווים האדומים בסבל הקים בלהוו הכי ואינו חורג לכאן או לכאן? דוקטור, יציבות ריגשית תהא מושגת עם כוח רצון חזק כשלי? אני בחורה מאד חזקה מטבעי וכל חיי עברתי טלטלות עזות וטראגדיות ולא יצאתי משפיותי במובן הפסיכוטי של המילה. מדוע יציבות כלשהיא טרם השגתי בדם ויזע?