התייעצות.

רציתי לשאול איך אתה מציע לי להתנהג עם החברים והמשפחה שלא התרגלו , כבר מעל 5 שנים, שהשתניתי ואני כבר לא אותה בחורה שבילתה ,ששמחת החיים מתה אצלי, והחיוך הוא כבר די נדיר, ועכשיו התחלתי להסתגר, אני לבד עם עצמי כבר שלושה ימים רצופים, אין לי סבלנות לדבר בטלפון, או לפגוש אנשים, המצב רוח שלי ירוד רוב הזמן ונמאס לי ששואלים אותי מה קרה. כי שום דבר לא קרה. הדיסתימיה משפיעה עלי, אף אחד לא יודע עליה ומהרבה סיבות אני גם לא רוצה לשתף. אבל קשה לי עם התגובות של הסובבים אותי. קשה לי עם המשפחה, קשה לי עם החברים וקשה לי עם עצמי. אני מבינה שקשה איתי.מאוד מבינה. הייתי רוצה להגיד לכולם שפשוט יתנתקו ממני, אני אבין את זה. אני יודעת שאני צריכה לחזור לטיפול.אבל אין לי כוח להתחיל לדבר על עצמי ולספר סיפורים. חוץ מזה שאין לי כסף, וקופ"ח זו לא אפשרות מבחינתי.גם ככה קשה לי לדבר ,הדברים רשומים , גם אם זה תמצית, אין סיכוי שאדבר, למרות שזה חסוי.

שלום טלי, לפי תיאורייך, מדובר בדיכאון קשה יותר מדיסתימיה הדורש טיפול. אם כל כך קשה לך עם שיחות, המלצתי לך היא להתחיל מטיפול תרופתי המחייב ביקורים מעטים ורחוקים זה מזה אצל פסיכיאטר. העובדה שלסביבה הקרובה איכפת ממך צריכה רק לשמח אותך, אך אני מבין שבגלל מצבך שום דבר לא משמח אותך. כצעד ראשון אני ממליץ על פנייה לפסיכיאטר. אגב, הטיפולים שבהסדר עם קופ"ח אינם נרשמים - זה טיפול פרטי לכל דבר המסובסד ע"י הקופה במסגרת סל הבריאות. כל מה שרשום הוא שניצלת כך וכך שיחות מאלה המגיעות לך. אבל אני מבין שהבעיה היא בעיה קשה יותר להיפתח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין