בגידה

לד"ר גידי רובינשטיין שלום, כולי תקווה שתוכל לעזור לי כי אני די נואשת. הנושא שאני רוצה לכתוב לך הוא בגידה. בעלי ואני נמצאים יכחד כ-16 שנה. בעבר בעלי בגד בי עם כל מיני נשים שהוא לא פיתח איתם שום מערכת יחסים פשוט מין מזדמן. הוא יכול לא "ללכת" תקופה של שנה ויותר והוא יכול פתאום ללכת פעם בשבוע. כל פעם שהייתי עולה על זה היו מריבות ועם הבטחות שזה לא יקרה. אתה בטח תשאל אם משהו לא בסדר בינינו, ובכן זאת הנקודה. חיי המין שלנו הם סוערים מאוד, למרות השנים הרבות שאנחנו ביחד בעלי אומר לי שאני מפתיעה אותו כל פעם מחדש, ואין זאת אמירה סתם. זוג הרי מרגיש אם חיי המין שלהם טובים או לא. בשיחות הרבות שהיו לנו ויש לנו המון שיחות נפש, שאלתי אותו כל פעם למה ולמה הוא עושה את זה? והתשובה שלו היתה אין לי צל של מושג. לפני כשנתיים בעלי רקם מערכת יחסים עם אישה בשנות הארבעים לחייה, רווקה (כשאני אומרת מערכת יחסים אני מתכוונת בפירוש ליחסים מינים בלבד, אבל הפעם הוא פרץ את כל הגבולות, היה חוזר לפנות בוקר, ובקיצור הייתה חגיגה בבית, ואז יום אחד החלטתי שזה זה, ארזתי לו את הבגדים השארתי לו פתק שאומר שהוא עוזב את הבית ושיעשה את זה לא בנוכחות הילדה (הילדה קשורה אליו מאוד מאוד) הילדה היא בעצם הסיבה העיקרית שלא זרקתי אותו. לפני הילדה בעצם אין לה הרבה משפחה רק אותו ואותי. באותו לילה בעלי הגיע היתה, הייתי במיטה, עושה את עצמי ישנה ושמעתי את התגובות שלו בקריאת הפתק ולמראה הבגדים הארוזים. למחרת לאחר יום עבודה הוא הגיע הביתה והיה לנו ויכוח מאוד נוקב, אמרתי לו שאני מתכוונת לכל מילה ואינני רוצה אותו יותר בחיי. הוא לא הסכים כמובן לעזוב וטען שהוא לא מוכן לוותר עליי בשום פנים ואופן. ישבנו לאחר מכן לילות רבים לשיחות נפש והוא הבטיח שהוא לא יחזור על זה שוב. והוא באמת לא חזר על זה שוב. לפני כשישה חודשים נולדה לנו בת נוספת , השמחה הייתה גדולה ובכלל החיים בבית היו נהדרים בשנה שלפני וגם עד עתה. לפני כשבוע הוא הפתיע אותי בסוף שבוע ואחרי תקופה די ארוכה היינו לבדנו והיו לנו המון שיחות נפש על הכל ביניהן כמובן נושא הבגדיה. והוא אמר שהנה הוא עומד בהבטחתו ושכל זה עבר רחוק. יומיים אחרי זה בעלי בגד בי שוב, והפעם הדבר שבר אותי לחלוטין. כל הבועה הזאת של האושר התפוצצה לי בפנים, לא התווכחתי איתו על זה ולא דיברתי כי פשוט נגמרו לי המילים ונראי לי שאין תכלית לכך. או שהבן אדם "חולה" או שאין לי תשובה לכך. האם תוכל לי להבין מה בעצם קורה פה?? איך מתמודדים?? אני חייבת לציין שהוא בעל מאוד אוהב, מאוד מפרגן, אבא טוב, הכל חוץ מבעיית הבגידות הנ"ל, ואני לא מוכנה לכך בשום אופן. עזור לי בבקשה, ייעץ לי בבקשה, אני מיואשת ומדוכאת. אשמח לכל תשובה ועזרה.

שלום סיגלית, אני בהחלט מבין ומזדהה עם הכאב והצער שבגידותיו של בעלך גורמות לך, אך חוששני שעליי לאכזב אותך: לא נראה לי שבעלך ישתנה. לא נראה לי, ככלל, שאנשים משתנים למען אנשים אחרים או לטובת אנשים אחרים, גם אם לרגע הם עצמם מאמינים בכך. שימי לב, אגב, לעובדה שגם את לא משתנה: את מצהירה כבר 16 שנה שאינך מוכנה לחיות עם התופעה ואת חיה איתה, מאיימת בעזיבה, אך נשארת בסופו של דבר. אני לא מתכוון לעודד אותך להישאר או לעזוב, אלא רק להצביע על העובדה שנוצר כאן דפוס שמשרת את שניכם. לפי ממצאי מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה של הבדלים בין המינים, נמצא שגברים מחפשים הרבה יותר ריגושים מנשים. אחד הריגושים הוא עצם החיפוש המתמיד אחרי מין ללא רגש, בעוד נשים מחפשות הרבה יותר יציבות ושילוב של מין ורגש. אני רואה את הצורך של בעלך לחפש עוד ועדו מין מזדמן מחוץ לנישואין כסוג של התמכרות. אני גם מאמין לדברייך בקשר למין הטוב שיש ביניכם. העובדה שהמין המזדמן שהוא מוצא הוא בבחינת "מים גנובים ימתקו" הופכת את ההנאה האסור למהנה מאוד עבורו. אנילא חושב שזה בשליטתו. בוודאי שלא כדאי לא להתאמץ,כאשר את נשארת איתו ומאפשרת לו ליהנות מהיציבות שבקשר שלכם ומההרפתקאות מחוצה לו, כלומר, ליהנות משני העולמות. ייתכן שאילו היית מממשת את איום העזיבה שלך, זה היה עוזר לטווח קצר, אך נראה לי שזה חזק ממנו. הסכנה הממשית שאני רואה במצב הזה היא באמת שהמין המזדמן לא יישאר בחזקת מין אלא יערב רגש, מה שיעמיד את הקשר ביניכם בסכנה, כפי שהתחיל לקרות באירוע שגרם לך לנקוט צעד מעשי כלשהו של סילוקו מהבית. אמנם את לא מודה שהיו כאן מרכיבים ריגשיים, אך סביר להניח שהיו, לאור ההיסחפות שאת מתארת. נקודה נוספת שמדאיגה כאן היא שהוא דואג לכך שתדעי על בגידותיו, אם ע"י דיווח ואם ע"י השארת סימנים. אני מתאר לעצמי, וגם יודע ממטופלים שלי, שטכנית קיימות דרכים הרבה יותר דיסקטיות למין מזדמן, אך העובדה שבאיזה שהוא אופן הוא מצליח ליידע אותך על כך יש בה סוג של התעללות ריגשית בך, שאיתה את משתפת פעולה בהפגיניך שוב ושוב סבל מול אותו תסריט מוכר ולא חביב. מה לעשות? אם היית נשמעת לי פחות שמרנית ונוקשה, הייתי מציע לך לתת לגטימציה לבגידות שלו, כלומר, להרשות לו - אולי זה היה מוציא קצת את העוקץ מהנאת הפרי האסור - או גרסה קיצונית יותר של אותה הצעה: לבגוד בו בעצמך ולדווח לו על כך. יש אנשים שממעיטים בערך של מה שיש להם ולומדים להעריכו רק שכשבר אין להם. הפעלת חרדת הנטישה של בעלך יכולה לעזור במידה מסוימת, אך לא נראה לי שאת האדם המתאים ליישם עיצות מסוג זה. לכן אציע לך משהו הרבה יותר שמרני, אך גם הרבה יותר מעמיק ועם סיכויים טובים יותר להצלחה בטווח הארוך, והוא לפנות לטיפול פסיכולוגי בעצמך, שיאפשר לך להשתחרר משיתוף הפעולה המאזוכיסטי עם ההתעללות הריגשית של בעלך בך. העובדה שהוא "חצי מלאך" מכל יתר הבחינות רק מחזקת את סבלך, שכן אם התמונה הייתה שלילית באון חד-משמעי, היית עוזבת כבר מזמן. בהצלחה, ד"ר גידי רובחינשטיין