כימיה עם מטפלת

לד"ר גידי שלום הייתי בטיפול פסיכו' שנה, ועכשיו אני חוזרת לטיפול, לאחר תקופה של חודשים שהפסקתי. אני לא יודעת אם יש בינינו כימיה? למעשה אני חושבת שאין אבל אני לא יודעת מדוע: משום שאני לא בוטחת בסביבה / באנשים או משום שזה פשוט בינינו. מה שמוזר: שבמשך החודשים האלה שלא הייתי בטיפול מאד התגעגתי אליה והיא ממש עזרה לי לעבור את התקופה הקשה שעכשיו עברתי (לידה). לא נפגשתי איתה , אבל הידיעה שאני יכולה לחזור אליה, חיזקה אותי. כל זאת לא ידעתי עד שהתקשרתי אליה לחדש את הפגישות והיא אמרה לי שהיא סגרה את הקליניקה ועברה למקום אחר, בו נוכל כמובן להמשיך להיפגש.. בכיתי, כל כך בכיתי ולא הבנתי למה? לא חשבתי שהיא כל כך משמעותית בשבילי כי בפגישות קשה לי לדבר ואני מאד מתרגשת ומצפה שתצעק עלי/ תסלק אותי וכד', כמובן דבר שהיא לא עושה. אך ההתרגשות לקראת הפגישות עודנה קיימת.. ולשאלתי- איך אני יודעת אם יש כימיה? והאם זה באמת הכי חשוב? כי אני חושבת שאין כימיה בינינו, אבל היא עדיין מאד משמעותית בשבילי, מה דעתך?

שלום ניבה, אני מתקשה להבין איך אפשר להתגעגע אל מישהו ולחוש שהוא משמעותי כל כך כאשר אין כימייה. לפי תגובותייך, את כל כך זקוקה למטפלת הזו כדמות אימהית - וכנראה, גם כל כך חוששת להיות תלויה בה - שאת מנסה "להיחלץ" מהטיפול המשמעותי הזה בטענה של חוסר כימייה. את יכולה, כמובן, לבדוק את ההשערה הזו באמצעות פנייה למטפל אחר ובדיקה עד כמה שם נוצרת כימייה, אך לדעתי, אם היא הצליחה לעורר תגובות כה עזות אצלך כדאי להישאר אצלה ולעבד תגובות אלה, כולל דיבור פתוח על "חוסר הכימייה". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין