סירבול...

אחרי 4 שנים של טיפול , (סובל מדכאון וכל התופעות הנלוות לכך..) אני והמטפל שלי הגענו למשבר ביחסים בינינו. לא הצלחנו להסכים על דבר- לא על הצלחת הטיפול, יעילותו, ולא על חתימה מחודשת של החוזה הטיפולי. אני, המדוכא, הייתי מזכיר את המוות לעיתים תכופות (מידי לטעמו של המטפל ) שטען כי הוא מוכן להתעסק בחיים ולא במוות. במשך השנים הללו הרגשתי קרבה וחיבה למטפל ולעיתים הרגשתי שהוא גם מחבב אותי- וגם הוא היה אומר זאת. אין ספק שהיה ביננו משהו מיוחד למרות שהוא לא הצליח לעזור לי במיוחד. הטיפול הסתיים בחדות, בלי פרידה, הוא הציב לי תנאים שלא יכלתי לעמוד בהם מכל מיני סיבות. מאז- עברו כ 3 חודשים.אני ציפיתי שמאחר והיינו בקשר די טוב, הוא יתקשר אלי, לשאול לשלומי, לראות אולי דברים השתנו, לבדוק מה איתי- בכל זאת, קשר של 4 שנים לא הולך ברגל. אך למרבה האכזבה הוא לא התקשר ולא התעניין כלל. אני מודע לעצמי ויודע שלעיתים ציפיותי מהאחר הן מוגזמות אך במקרה הזה אני מרגיש שאני צודק. האם לדעתכם זכותי להעלב ולראות את חוסר התקשורת כפגיעה בי? האם לא אכפת לו ממני? אני חושב עליו מידי יום והוא ודאי אינו מקדיש לי מחשבה אחת.. האם המטפל היה צריך להתקשר אלי? האם זו בקשה מוגזמת? ציפיה מוגזמת? כמובן שגם אני יכול להרים את הטלפון אך חשבתי שמכיון שהוא המטפל- זה חלק מתפקידו. כאשר אני חושב על כך אני יכול ממש לבכות מהפגיעה, אני חושב שאולי כל מה שהיה ביננו היה לא אמיתי, מזוייף, מקצועי נטו, לא מעורב רגשית בכלל (מצידו כמובן) אני חש כאלו תקעו סכין בליבי- האדם שסמכתי עליו במשך תקופה ארוכה (אפילו אם לא ממש עזר לי..) לא עושה את המאמצים מעל ומעבר כדי לחדש את הקשר ביננו או לפחות לראות שאני בסדר. אנא- הגיבו למכתבי המסורבל

שלום לולו, זכותך להיעלב, כמובן, אך מניסיוני הן כמטפל והן כמטופל בעבר - די נדיר שמטפלים מתקשרים אל מטופליהם. כמטפל ניסיתי מדי פעם להתקשר אל מטופלים לשעבר ולשאול לשלומם ובמשך השנים הפסקתי לעשות זאת. ראשית, קיים כאן חשש שמא המטופל יפרש את ההתקשרות הזו כניסיון להחזירו לטיפול מתוך אינטרס כלכלי של המטפל (גם אם זה לא מתאים לסיטואציה שבה אתם נפרדתם). שנית, יש בכך משהו שמפר את כללי המסגרת הטיפולית והופך את העניין ללא טיפולי. זה עשוי לתת הרגשה טובה למטופל באותו רגע, כאילו המטפל הוא "חצי חבר", אך בהמשך, לפי ניסיוני וניסיונם של רבים אחרים, כל צעד שהופך את הקשר מטיפולי ל"חברי" מקשה מאוד בטווח הארוך על המטופל לחזור לטיפול, אם הוא רוצה בכך. המלצתי היא שאם יש לך צורך ביצירת קשר עם המטפל, תיזום קשר כזה ואני משוכנע שהמטפל ישתף פעולה באיכפתיות רבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מה פתאום, דרישותך בכלל לא מוזגמות. התגובה שלך מאד מאד נורמלית. יש בזה משה מאד מבאס. בעצם המטפל שלך ששידר לך הרבה אכפתיות לא מראה שמץ של אכפתיות, זה די מתסכל במיוחד שזה גורם לך לחשוב שנקשרת למישהו ומה שהוא שידר לך היה מזוייף ומקצועי נטו....