הרגשה לא טובה בטיפול קבוצתי

התחלתי אימון קבוצתי לפני שבוע, קצרצר של חמישה מפגשים. כבר מההתחלה הפריעה לי העובדה שמדובר בכל כך מעט מפגשים וחשבתי שיהיו 8 משתתפים. אבל יש 12. אתמול התחלנו לעבוד כשכל אחת מספרת את הסיפור שלה, אחרות מעלות השערות ואז יש את התגובה של המספרת. אתמול הספקנו לשמוע 2.5 סיפורים. נשארו עוד 3 פגישות. ואני - התחלתי ממצב של לנסות להתבלט, ולהרשים, ולמשוך תשומת לב, ואילו אתמול אחרי הפגישה - מרגישה כעס, ( כנראה רציתי יותר תשומת לב), מרגישה שאגיע אבל לא אתבטא ולא אשתתף (למרות שחושבת שהערותי תורמות) ויש בי מעין אכזבה מכל התהליך. לא בטוח שיהיה זמן לכולם לסיפור האישי, ואם כן - המשמעות שהלחץ בפגישות האחרות ילך ויגדל. יכול להיות שאני מרגישה שאין שם מספיק מקום וזמן וסבלנות כדי לשמוע אותי. סך הכל מעניין ולא מתכוונת להפסיק אבל תוהה על רגשות הכעס שמתעוררים בי והרצון ל"העניש" על ידי אי השתתפות. אולי "הענשה" כזו גם היא דרך לבקש תשומת לב?

שלום א', אינני מכיר טיפולים קבוצתיים הנמשכים 5 מפגשים, אך התופעה שאת מתארת מתרחשת לעיתים קרובות גם בטיפול קבוצתי רגיל. יש, בין היתר, מאבק על זמן ותשומת-לב ולמעשה, מאבק זה משקף ברוב המקרים מאבקים המתרחשים גם מחוץ לקבוצה והקבוצה מהווה מיקרוקוסמוס לעיבוד החוויות הנ"ל במסגרת מוגנת ואותנטית יותר. במקרה שלך את מתכננת להביע את הכעס והתסכול שלך ע"י "שביתה" ואגירת הכעס בתוכך. השאלה אם אינך יכולה לעשות אינטגרציה יותר טובה בין התחושות הפנימיות שלך והבעתן כלפי חוץ בצורה לא כועסת ומתלהמת אלא אסרטיבית ופשוט לחלוק את הרגשתך עם המנחה והמשתתפות האחרות. יכול להיות שאגירת כעסים היא באמת דרך שמאפיינת אותך בדרך-כלל, ואימון קבוצתי, אפילו בן 5 מפגשים, יכול להבהיר לך דברים על עצמך ולאפשר לך הזדמנות לעשות את הדברים בדרך אחרת. ייתכן גם שהקבוצה והמנחה ירוויחו מהעניין ויגיעו למסקנה, למשל, ש-5 מפגשים הם פרק זמן קצר מדיי מכדי לאפשר לכל המשתתפים להתבטא. כך או כך, אין לך מה להפסיד מכך שתחלקי את רגשותייך עם הקבוצה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין