כעס

נורמלי שאני מרגישה כעס כלפי המטפל שלי כי הוא ביטל אחת מהפגישות בשל נסיעה? כי אני מבינה וזה הרי ברור שיש לו חיים משלו ולגיטימי לנפוש, ולמרות ההבנה הזאת אני מרגישה כאילו ננטשתי, הוא לא היה שם בשעה שאמורה להיות שלי. אני מרגישה מטומטמת בגלל זה, ואני לא מרגישה בנוח לומר לו שככה הרגשתי.ומעבר לזה, אני מרגישה אפילו צורך להראות שכאילו זה בכלל לא מזיז לי, אני לא רוצה שיידע ודואגת להסתיר את זה שהוא משמעותי לי, כי אז זוהי הוכחה שאני תלויה בו, נזקקת וכאילו מודה בזה שהטיפול עובד אז אני מתנגדת. הסיבה לכתיבת השאלה היא שאני מפחדת להיות נזקקת למישהו כי זה הביא אותי בעבר לכך שנניטשתי ואני לא רוצה להגיע לזה שוב, קשה לי המחשבה הזאת, אני יודעת שזה חלק חשוב מהעברה אבל אני מפחדת מזה. מה לעשות? זה נורמלי? תודה מראש.

שלום הדס, בטיפול פסיכודינאמי משמעותי חל תהליך רגרסיבי לשלב של תלות רגשית של ילד בהורה. הכעס שלך בהקשר הזה מעיד על כך שאת עוברת תהליך טיפולי משמעותי ובהחלט מומלץ לשתף את המטפל בתחושת הכעס הזו. הדבר עשוי לעורר דיון פורה בדיוק על חרדת הנטישה שאת מתארת בצורה אותנטית כל כך בסוף פנייתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין