להלן שאלתי בהמשכים- שטרם נענתה.

תודה רבה על ההדרכה- את כיוון החשיבה שלך הבנתי והפנמתי. עלי לציין כי יחסית לעבר, דימויו העצמי של הילד מאד גבר, במיוחד בשנה האחרונה וזה הודות לחיזוקים ואישורים מתמשכים ממני ומהסביבה הקרובה ומהמורה שלו ועקב התפתחותו הכרונולוגית- אני מניחה. הילד מחונן מאד, ובבית הספר אף מציינים שרמתו גבוהה הרבה יותר מכפי גילו. הוא נמצא בחברת ילדים ואני מעודדת אותו לכך אף בשעות אחר הצהריים (עם ילדי השכנים, אורחים למינהם וכדומה) אך הילד מחפש כל העת חיזוקים ואישורים מהחברים, הוא מרצה אותם בכל מחיר (אף במחיר שאכעס עליו ואטיל עליו עונש מאחר ופעל בניגוד המוחלט לרצוני או בחוסר אחריות משווע בשל היותו נגרר למעשי השובבות המסוכנים- מהאריות שבחבורה), וזה יוצר בו קונפליקטים קשים. ולדעתי, המפלט אל המחשב אצלו הוא במקום התמודדות במגרש החיים האמיתיים. ואני חשה כי בימים שהוא נסחף טוטאלית אל המחשב, הוא מנותק מסביבתו כליל ואינו נעתר לצאת עם חברים ומוותר על שאר תענוגים ופשוט דבוק למחשב. האם ההתמכרות אינה מרעה עמו? האם היא לא שוללת ממנו פיתוח מיומנויות והתמודדויות עם העולם האמיתי והלא וירטואלי? האם אחד לא סותר את השני?

שלום מתלבטת, דעתי לא השתנתה ואני מציע לך להניח לילדך לגדול באופן טבעי עם מה שפחות התערבות מצידך. ישנן הרבה יותר מדרך אחת לרומא, בנך מגשים את נטיותיו דרך המחשב ובעזרתו הוא גם מתפתח. פגיעה בדרכו האינדיבידואלית וכפיית עיסוקים אחרים עליו רק עלולה ליצור קשיים ובעיות נפשיות בעתיד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין