נגמרו לי המילים...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אז ככה אני לא יודעת מה אני מרגישה שם בפנים בתוך תוכי....מאד מאד כבויה חסרת מוטיביצה להזיז דברים ...חיי בשנים ההאחורונות תקועים אי שם ...ברצון הגדול להיות בקשר להיות אוהבת ונאהבת...אבל ואבל הוא גדול אני לא מסוגלת להיות בקשר ...לא מסוגלת להיות קרובה למישהו ואני חושבת שאני לא מסוגלת להיות קרובה לעצמי....וזאת תחושה איומה מתסכלת אני כל כך תקועה כל הרגשות רוצים לפרוץ אני יודעת שאני מסוגלת לאהוב שוב אבל... אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך על מישהו שהוא באמת באמת אחרי תקופה מסוימת ימשיך לאהוב ושאהבה לא תגמר לו ככה פתאם באמצע החיים המשותפים שלנו ועוד אחרי שאני אהיה כל כולי שלו לא יכולה להאמין שיש דבר כזה ...אני מרגישה שכל סוג של אהבה קרובה ואני מתכוונת גם לאהבה של הפסיכולוגית שלי שמנסה לראות לי או להשדר לי את התחושה של המטפלת האוהבת זה לא ממש מגיע אליי אני חוסמת אותה שוב ושוב... פשוט אין אבל אין לי אמון בקרבה הזו לפעמים אני מרגישה שזה משתלט על כול כולי בעיקר אחרי מס פגישות קרובות שיש לנו את הזרימה ,ואני לא ממש נלחמת ומרפה ונותנת לה להגיע אליי ...ואז באמת יוצאים דברים מאד כואבים אבל יש משהו שם, שבכל הזמן הזה אני מרגישה מוגנת אבל פתאם מגיע החסימה והריחוק ואני ממש מנטרלת אותה מכל מקום. אני מרגישה שזה ממש דומה לקשר שלי עם בן זוג...הקירוב והריחוק הזה ממש מטריפים אותי נמאס לי כבר זה מתיש אותי ...כי כשאני אוהבת זה נכנס ללב ולא ממש יוצא ....אז היא יודעת שהערכה שלי אליה עצומה וכמובן האהבה... ויש רגעים שגם אני מרגישה שזה הדדי....ואז משהו בגוף משתלט עליי אני חושבת שאולי זו החרדה שזה ייגמר לו או לה(למטפלת.)...ואז ממש כמו אתמול בטיפול שדברנו על זה שוב נתקעו לי המילים בגרון והרגשתי כזו בחילה שכל הזמן רק רציתי להקיא (ואני שמחה שיכלתי לתגבר על זה )הקרבה הזו כל כך מלחיצה אותי אני מרגישה שמשהו שאני אוהבת משתלט על כול כולי זה הגיע למצב שאתמול במהלך הטיפול לא יכולתי לדבר המילים ממש נתקעו לי שם באמצע הגרון ומאז אתמול אין לי קול אני צרודה ..ומותשת ממה שקרה לי ...החרדה הזו להיות קרוב קרוב משתלטת לי כבר על כל הגוף...ד"ר נמאס לי אני כבר לא יכולה לסבול בטיפול אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על המיחשול הזה והתסכול רק הולך וגדל ...הפכתי להיות מישהי שאני לא ממש מכירה ...היש לי עוד תקווה ...ואז הכל הפנימי שלי אומר שאני לא מוותרת עשיתי דרך ארוכה מאד(5שנים בטיפול)...מאחת שהאמינה בכל מה שזז שלא ממש רואה את הדברים וחייה בשלום עם עצמה הפכתי להיות מאד מודעת חושבת המון לפני שאני מרגישה (איפה הספונטניות לאן נעלמת לי...)מרירה ובקורתית אבל בעיקר עצובה ...אז זהו המחיר לטיפול מעמיק?נכון אני יותר חכמה ...אז מה ...זה לא הכל להיות חכם ומודע ...אני רק רוצה לתת צאנס למישהו להכנס לי לחיים ...ואולי אני אוכל לקטוף את הפירות הללו....של המודעות...אבל עד אז ...אני סובלת מותשת ובעיקר עצובה....אני
שלום אני, דווקא משום שהקרבה כל כך בעייתית בשבילך, הייתי ממליץ להמשיך בטיפול אצל אותה פסיכולוגית, שהיא כנראה האדם הקרוב לך ביותר כעת, ולפתוח איתה את כל הנושאים שחלקת איתנו כאן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
