האם מדובר בפוביה?

בשנה האחרונה אובחנתי כסובלת מדיכאון קליני ואני מטופלת בהתאם. (מצבי יציב פחות או יותר) בתוך השנה האחרונה לפני חודשים מספר, עברתי אונס טראגי שהייווה טריגר לילדות העשוקה שלי בעלת התקיפות המיניות הססטמתיות. מני אז, אני סובלת מבעייה מטרידה ומאד לא ריאלית ולוגית. ומפאת כי אני בחורה אמיצה וחזקה מטיבעי, שעד עצם היום הזה, לא חוששת מסוטים, לא ממחבלים ולא מאזורים חשודים- מעבר לקו הירוק, מקומות חשוכים וכו. השתדלתי לא לייחס לכך חשיבות מירבית. אך בימים האחרונים, הפחד המצמית הולך וגובר ומשתלט וכבר כלו כל הקיצין. יש לי פוביה(?) נוראה בכל הקשור לדברים פתאומיים במיוחד לאנשים לא צפויים המגיחים מאחורי ובשעות לא סבירות ובמיוחד בד' אמותי קרי: בביתי (שאינו מבצרי). האם אכן מדובר בפוביה בהגדרתה הטהורה? האם יש לייחס לכך חשיבות? מאחר ומדובר על אינסטינקט של דקה מסויטת של דפיקות לב מואצות עד להחזרת הנשימה והנשמה לקדמותה?

שלום מפוחדת, בלי לנסות לאבחן אותך דרך האינטרנט, אני חושב ש"פוביה" היא מילה קטנה מדיי כדי לתאר את השלכותיה של החוויה הטראומאטית העוברת על מי שעוברת אונס (אולי תסמונת פוסט-טראומאטית תהייה הגדרה טובה יותר, שוב בלי להתחייב לאבחנה דרך מדיום זה). אני מקווה שאת מעבדת את החוויה הקשה במסגרת הטיפול הפסיכולוגי שלך ומפנה אותך למקור תמיכה חשוב נוסף באתר המתמחה בעזרה לנפגעות תקיפה מינית www.macom.org.il. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין