יחסים זוגיים

הכרתי בחור לפני חודש. הבחור מצא חן בעיניי, הכרתי לו את הוריי, אך יש דברים שמפריעים לי....ואינני יודעת אם אני צודקת או הוא. הוא סטודנט ואני מבינה את הקושי שבלימודיו וכו'...אך עם זאת, אם הוא רוצה קשר אני חושבת שעליו לתמרן בין לימודים לקשר הזוגי שבחר. כבר חמישה ימים שלא נפגשנו למרות שהמרחק בינינו 5 דקות נסיעה. אני רציתי להיפגש עימו אך הוא טוען שהוא חייב ללמוד. היום הצעתי לו כי בעוד שבוע נלך להצגה אך הוא ישר דחה את הצעתי בטענה שעליו יהיה ללמוד. שאלתיו אם הוא מעוניין בכלל בהמשך הקשר כי אם לא, ניתן לסיימו. כי אינני יכולה להמשיך כך.הוא ממש שלל את טענתי ואמר שאם בגלל כל זה אני מוכנה לנתק את הקשר אז חבל. וכאן, ביקשתי לסיים את השיחה עימו. היחסים לטעמו יכולים להסתכם בכך שניפגש לאיזה שעתיים בשעה 22:00 לדוגמה, מחר....ואח"כ לישון.לדעתי זה שעות מאוחרות...והפגישה היא בדיוק עבור יחסי מין..בשעה כזו. אציין, כי בעברו הוא טופל אצל פסיכיאטר ופסיכולוג אשר ניסו לטפל בו ברסיטל, היפנודרום ועוד, בשל נדודי שינה, דיכאון אך לאחר חצי שנה של ניסיונות כושלים להבין מה יש לו כעת הוא אינו נוטל כלום. מי צודק? האם טעיתי?

שלום אור, שניכם צודקים: את רוצה יותר והוא רוצה, מסוגל וזקוק לפחות. נוח מאוד להיאחז בעובדה שהבחור היה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כדי להסיר אחריות לחלקך במצב. על פניו, עושה רושם שאת מלחיצה מאוד את הבחור, שציפיותייך ממנו גבוהות מאוד ולא מציאותיות ולמרות שלא ציינת את גילך, קשה לך עצמך לחיות את חייך כאדם עצמאי ונפרד מחברך, מצד אחד, ומהורייך, מצד שני. כבר בתחילת פנייתך את מציינת שהיכרת את הבחור להורייך? בשביל מה? מה בוער? לאן את ממהרת? למה כבר לערב את ההורים? המלצתי לך היא לעבוד על פיתוח עצמאות ונפרדות פסיכולוגית מהורייך, מצד אחד, ולקיחת כמה צעדים לאחור ביחסייך עם הבחור. הרפי ממנו. תני לו את האפשרות והזכות להתגעגע אלייך. אפשרי לו ליזום את הפגישות. ובעיקר, נוחי מציפיותייך הגבוהות ממנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין