דיכאון וזעם

שלום רב! יש לציין כי אני אוהבת את האתר שלכם. יש לי בעיה, אני נמצאת בדיכאון תמידי שלא עובר. בילדותי עברתי ניצול מיני מאחי הגדול ממני ב 7 שנים כיום הוא נשוי עם ילד. כיום אני בת 24, הוא ניצל אותי עד גיל 17, לא חדירה אלא ליטופים ונגיעות באיבר מיני היום יש לי חבר כבר 4 שנים שאוהב אותי מאוד אני סטודנטית שנה 3 וחשוב לי להמשיך הלאה בחיי. אבל עם השנים קיים בי זעם שלא עובר אני כועסת עליו למרות שהוא בא לבקר את ההורים אני שם כאילו לא קרה כלו. יש לציין כי אף אחד לא יודע על כך וגם אני לי כוונה לספר לאף אחד. לפעמים אני חושבת שכדאי לי כבר למות ולעיתים אני מאחלת לעצמי שלא אתעורר בבוקר. ההורים שלי נשואים אבל הקשר שלי עם אבי לא טוב אנו רבים ולרוב גם לא מדברים חוץ מבוקר טוב ושלום. עם אמי אני בקשר טוב. אבקש יעוץ ממך לשם השארת העבר בעבר ולהמשיך הלאה תודה רבה רונית

שלום רוני, אני לא חושב שאפשר להשאיר את העבר מאחור וסבור שמבחינה פסיכולוגית העבר נשאר איתנו כל חיינו. ואולם, אפשר בהחלט למצוא דרך יותר טובה לחיות טוב יותר בהווה בלי להתנער מהעבר. החיים עם סוד אפל ונורא בוודאי אינם תורמים לאיכות חייך ואני ממליץ לך להתחלק בחוויה הקשה הזו עם איש מקצוע ועם אנשים הנמצאים במצבך. אולי הצעד הראשון יהיה לפנות לאתר "מקום" המיועד לתמיכה בנפגעי תקיפה מינית, שם תוכלי להיעזר גם באנשים במצבך באופן אנונימי וגם באנשי מקצוע המתמחים בתחום ופועלים בהתנדבות. כתובת האתר: www.macom.org.il. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין