אני והזוגיות

אני כ-5 שנים לבד ללא כל מערכת יחסים משמעותית (היו לי מערכות יחסים לפני-כן בעבר). כלפי חוץ מעטים יכלו לנחש שאני מתקשה בכך או שיש לי בעיה כלשהיא. אני בן 32 עוד כמה חודשים, נראה טוב ומנהל מצליח בחברת הייטק. אני אדם שאוהב לחשוב, רגיש, מתחשב, ומחפש חברה. אך מבפנים זה סיפור אחר, אני נוטה לדיכאונות קלים, קל לעורר בי כעסים, בעל רגשות אשם, מאשים אחרים בכשלונות, בעל דימוי עצמי נמוך, ביקורתי, מוטרד ממה שאנשים אחרים חושבים עליי, מגיב בהגזמה לדברים, לא רגוע, שאפתן מאוד ותחרותי, פרפקציוניסט, נוטה לחשוד באנשים, בעל צורך להיות בשליטה, אינני שלם עם עצמי. אך בעיקר הייתי אומר שהקוו המתאר את התנהגותי הוא חיפוש אחר קונפליקטים כמעט בכל מצב וחוסר יכולת ליזרום ולהינות מהחיים. בפועל אינני עושה הרבה כדי להכיר בת זוג, כנראה ומאחר ומספר מערכות יחסים קצרות של מספר שבועות עלו על שירטון וגרמו לי לפחד מסויים וחוסר אמונה בעצמי. כמו כן מאחר ולא צברתי נסייון רב בתחום המיני הנני מרגיש שזאת נקודה שתגרום למערכות היחיסים הפוטנציילים שלי להיכשל וזה דבר הטורד רבות את מחשבותיי. כמו כן חוג החברים שלי הצטמצם עד מאוד בשנים האחרונות, רוב חבריי התחתנו והקימו משפחות דבר שתרם לניתוק הקשרים איתם, כיום יש לי מספר חברים מועט שגם איתם הקשר אינו אינטנסיבי כלומר חברי אמיתי. אשמח לספק מידע נוסף, ואני מנחש שתמליצו על טיפול אישי אך אני מאמין ביכולת המדיה הזו לספק לפחות כלים או מבט למתן כיוון וראיה אחרת שתוכל לסייע לי. תודה מראש, יי

אתה עובד בהי-טק וכמי שעבדה שם אני יודעת שזה מקום קר ותחרותי וקשה מאוד לפתח קשרים אישיים שם. קשה גם למצוא זמן לקיים חיים חברתיים תקינים - בהנחה שאתה עובד בחברות שבהם אין גבולות ברורים לסיום העבודה והעבודה משתלטת על כל הזמן הפנוי. אל תחסוך מעצמך ועל עצמך. לך לטיפול פסיכולוגי/ סקסואלי/ סרוגייט וכל דבר שיכול לעזור לך. אפשר להתקדם וללמוד הרבה מטיפול - והחוויה של להיות אחד על אחד/ת בחדר, להרגיש שיש מקום אישי ופרטי שלשם אפשר להביא את כל התחושות והמחשבות בלי לחשוש משפיטה , מקום שמכילים אותך - היא חוויה יחודית ובשום מקום אחר אני אישית לא יכולה לחוש כך. זו אינטימיות עם עצמך בסופו של דבר, בתיווכו של המטפל וכך אתה יכול ללמוד ולהכיר את עצמך - יש אפשרות ללימוד עצמי והתפתחות אישית ועצמית שלא בעזרת טיפול אבל זה לוקח הרבה יותר זמן - לא חבל? וגם ללמוד לבקש עזרה ולהיעזר זה דבר חיובי שיעזור לך בקשרים עתידיים. אנו בני אנוש ואנו זקוקים לאחרים. זקוקים לאחרים כדי להיות מי שאנחנו. ואם בשלב זה מטפל יכול לעזור לך להיות מי שאתה אל תוותר על זה. אני לא יכולה לממן לעצמי המשך טיפול ואני מרגישה שזו החמצה. זה לא פוגע במי שאתה ולא צריך לפגוע בערך העצמי שלך - עצם העובדה שאתה נזקק לעזרה בתחום זה. לאחר שתתנסה בטיפול וברווח שאפשר להפיק ממנו - תבין על מה אני מדברת. אבל בנוסף - במידה והחלטת ללכת לטיפול, ובמידה ומצאת מטפל מתאים - צריך גם סבלנות כי מאוד קל לבקר את התהליך הטיפולי ולהחליט שהוא לא תורם בכלל ואז להישאר בלי תמיכה ובלי כתובת לפנות אליה. אחד הדברים שלמדתי - הוא שמה שאתה מתאר אינו אופייני רק לך ואינו הופך אותך ליוצא דופן - רבים מדי מתלבטים בקשיים כמו אלו שהזכרת, השאלה היא מה הם עושים למען עצמם כדי להתמודד ולהתגבר על כך.

אני מודה לך מאוד על האיפתיות ההזדהות והתגובה המושקעת והמעמיקה שלך. את צודקת כל מה שכתבת, רק צריך את האומץ לעשות את הצעד הראשון. I WISH U THE BEST IN LIFE ((-: יי [email protected]