העבר לא מרפה

שלום סבלתי בילדותי מהזנחה והתעללות רגשית קשה , אבי ניצול שואה וסבל ממניה דפרסיה. לאחר גירושי הורי אבי חטף אותי ואת אחותי הקטנה בהיותי בת 6 חינו מתחת לשיח שנה שלמה גונבים חשמל ומים ואוכלים מפחי זבל שכן הוא לא תפקד, אני לקחתי את תפקיד ההורה במערכת יחסי עימו, אימי היתה בעצמה ילדה נטושה וזנוחה והיא נכה רגשית. האהבה האמיתי היחידה שידעתי בחיי היא אהבתו החולנית של אבי אלי , לאחר שנפטר יכלתי להתמקד בחיי ובלימודי ולנסות לחיות חיים בריאים. מגיל 16 אני חיה בזכות עצמי וכרגע לומדת עשיתי הכל כדי לא לתת לעבר להרוס אותי או להפיל אותי ובהרבה דברים אני מוצלחת אבל העצב והחרדה הנוראית שאני סוחבת איתי לא מתנערים ממני למרות שאני מנסה לשכנע את עצמי שהאושר הוא בחירה ועלי להפסיק להרהר על דברים שליליים שאני יכולה ויהיה בסדר. שנה שעברה נכנסתי לדכאון קשה והפכתי הרסנית כלפי עצמי , אני מפחדת מלפחד , אני מבחינה בדפוסי התנהגות שלי שאני לא אוהבת בנוסף קשה לי עם הניתוח הבלתי פוסק שלי על עצמי וקשה לי עם הביקורתיות הקשה שלי כלפי עצמי אדם בוחר להיות מאושר מדוע לא הולך לי? למה אני ממשיכה להרגיש כמו ניצולה , למרות שהכל הולך בסדר? תודה.

שלום סמדר, לא הייתי יכול לנסח טוב יותר את הקושי שלך מאשר עשית זאת בכותרת. העבר אינו מרפה מכולנו, לא רק ממך, ולמרות מבול המדריכים לחשיבה חיובית (http://gidi14.home-page.org/) שצצים כפטריות אחרי הגשם - אינני חושב שניתן למחוק את העבר, להתכחש לו ו"ללמוד" לחשוב חיובי. אולי לאנשים שחושבים חיובי אפשר לעזור לחשוב יותר חיובי, אך עם סיפור החיים שאת מתארת, אין פלא שהדיכאון פרץ מתי שהוא. מה שאני יכול להציע לך הוא להתיידד עם הדיכאון הזה, כחלק ממך, לנסות להקל על הסימפטומים שלו ע"י טיפול תרופתי ולפנות לטיפול פסיכולוגי סדיר כדי למזג את העבר הקשה שלך לחייך העכשוויים במטרה להפוך את ההווה לנסבל ולשפר את איכות חייך ככל שניתן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין