חרדה חברתית

שלום,אני בחור בן 24,השתחררתי מהצבא לפני כשנתיים..ואני מטבעי בחור דיי ביישן וזה פגע בי(בצבא סמכתי על החבריה וזה עזר לי אכשהו להתמודד עם הבדידות)וכרגע אני במצב כזה שאני מאד מאד סגור עם עצמי,וזה הגיע למצב שאני חושב יותר מדי על כל דבר הכי קטן שאני עושה ואפשר לקרוא לזה "מדבר אל עצמי"(בלב)וזה מקשה על החיים שלי(מרוב במחשבותי יש לי לחץ כבד על הלב ,וקשה לי להרדם בלילה ויש לי הרבה נדנודי שינה ואני קם עייף לעבודה) שזה הגיע למצב שקשה לי לנהל דו שיח עם כל אדם(אפילו עם משפחתי)ומאד קשה לי להסתובב בסביבה שבחוץ..אולי מבושה(מאז שהשתחררתי,אני רק בבית כמעט כל יום למעט תקופה באילת..בא הייתי גם סגור)ואולי בגלל זה אני נהייתי מאד מאד סגור וירד לי כל הביטחון העצמי,שזה מפחיד אותי כבר..ורוב הזמן אני חושב יותר מדי על העתיד מרוב הבדידות והגיל.(24)שנראה לי שכל החיים נגמרו כבר..ושאין טעם לחיים יותר..ומיותר לציין שבגלל הסיבה העיקרית הזאת..קשה לי למצוא את הבחורה המתאימה. שאני מחפש כבר הרבה הרבה זמן,ולא היה לי קשר רציני במיוחד..(כמו שאמרתי קשה לי לנהל דו שיח עם כל אדם)...אשמח אם תענה לי בהקדם..כי אני מאד מיואש מהחיים ונראה לי שלאט לאט ככל שאני יותר לבד מיום ליום אני מאבד את טעם החיים..

דני שלום. אני יודע מה אתה מרגיש כי אני מרגיש כמוך.קבל קישור להודעה שלי.תןכל להיעזר בתגובות שם:http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/989/xPG/14/xFT/7059/xFP/7051

שלום דני, התמיכה החברתית בפורום שאמיר מציע לך נראית לך חשובה אך רחוקה מלהספיק. מופנמות היא תכונה מולדת, שעם חלקה יש להשלים ובחלקה יש להתמודד ולהילחם, בעיקר כשהיא לובשת ממדים וסימפטומים דוגמת אלה המתוארים בפנייתך. לצערי, אינני רואה קיצורי דרך במקרה שלך והמלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית חקרנית (http://gidifaq2.home-page.org/) כדי לשקם את הדימוי העצמי הנמוך שלך. בהמשך מומלץ לצרף לטיפול הפרטני טיפול קבוצתי בו תוכל לקבל משוב על התנהגותך במסגרת מוגנת. ייתכן שבתחילת הטיפול הפרטני יהיה גם צורך להוסיף טיפול תרופתי ע"י תרופות ממשפחת SSRI (פרוזאק וכד') שיאפשרו לך לחוש הקלה מהירה יחסית מהסימפטומים וגם יתנו תנופה לטיפול הפסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין