התמודדות עם יום השואה

שלום אני תמיד מרגישה ביום השואה ממש ממש רע, יש לי מלא סיוטים,אני חולמת שאני בשואה,חלומות ממש מציאותיים. ותמיד ביום הזה אני לא מסוגלת לאכול כלום ואני מרעיבה את עצמי בכוונה וכל היום מכריחה את עצמי לראות סרטים על השואה. כולם מרגישים קצת רע,במיוחד אלה שיש להם קירבה משפחתית וריגשית לנושא, אבל לי אין קירבה חוץ מהעובדה שאני חייה בישראל ושותפה לצער הקולקטיבי, זה לא קורה רק ביום השואה,אלא כל פעם שרק מזכירים לי את הנושא כאילו שד משתלט עלי. אני לא מסוגלת לעשות כלום ביום הזה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מזדהה עם הנושא הזה יותר מידי,ואני שונאת לחשוב עליו.

שלום ל', Welcome to the club. השואה גורמת סיוטים לא רק לניצולים, ואפילו לא רק לבני הדור השני, אלא לרבים אחרים. בגלל חשיבותו המוצדקת של הנושא, מפעלי ההנצחה, הסרטים הדוקומנטריים, העדויות נמשכים כל השנה, מתחזקים בעוצמה בלתי-רגילה כבר שבוע לפני יום השואה וכמובן, מגיעים לשיאם כמה שעות לפני כניסת יום השואה וממשיכים כמה שעות אחריו. אישית, אני מרגיש שאינני מזלזל בנושא, גם אם אינני רואה את כל התכניות והסרטים על השואה ואני נמנע מלעשות כן. קשה להימנע מהמחשבה שיש משהו מאכזוכיסטי בהתמכרות שלך לעיסוק בנושא לאור הסבל הרב שהדבר גורם לך והייתי בודק איך את מתמודדת עם תוקפנות באופן כללי בחייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין