דכאון קיומי

אני יוצאת עם בחור מאד משכיל רציני ומעט סגור כבר שלושה חודשים. לאחרונה הוא אמר לי שהוא לא מעוניין בשום דבר ומרגיש שהוא לא רוצה להיות יותר. שהוא ראה ועבר יותר מידי. הוא בן 35. גרוש (13 טיפולי הפרייה לא מוצלחים לא עזרו לנישואים) ואחרי קשר פוסט נישואים מאד קשה שבו האשה בגדה בו בצורה מאד מכאיבה. (האם יש בגידה לא מכאיבה?!). הוא עושה דוקטורט בגיאופיסיקה והתארים באו לו עם קשיים רבים (יש לו דיסלקציה צורנית) והוא עובד שעות רבות וארוכות בתחום שלו. הוא עייף כל הזמן בצורה קיצונית לא מתעניין כמעט ביחסי מין (אך טוען שהוא נמשך אלי מאד ואוהב אותי מאד ומעוניין בי יותר מכל דבר בחיים שלו) אך בכל זאת הוא לא נפתח אלי כמעט בכלום. אני חושבת לפעמים שאני לא יודעת כלום עליו. קשה לו לדבר להיפתח ואנחנו כמעט ולא נפגשים (פעם בשבוע) הוא חזר לגור בבית אימו (שלפי הבנתי היא אשה מאד קשה ושטלתנית) עם תום הקשר הקודם שלו ועוזר לטפל באחיינים שלו ובאימו החולה תדיר. הוא גם מרגיש לו טוב על בסיס דו שבועי. ולדעתי הכל קשור בדכאון. חוסר חשק מיני, עייפות, חיסון נמוך. שאלתי אותו אם הוא רוצה שניפרד (אחרי שאמר ששום דבר לא מעניין אותו יותר והוא לא רוצה לחיות) והוא אמר בצורה חד משמעית שלו. אני מוצאת את עצמי במקום שאני רוצה לעזור לו ולחזק אותו למענו ולמען הקשר שלנו ולא יודעת איך. הוא לא מוכן ללכת לטיפול פסיכולוגי או תרופתי. הוא גאה מידי.

שלום יהודית, אם את מאוד אוהבת את הבחור והוא חשוב לך, כל מה שתוכלי לעשות הוא להיות שם בשבילו ולחכות בתקווה שהדיכאון יחלוף באופן ספונטאני, ללא התערבות טיפולית. הצירוף של חוסר רצון לפנות לטיפול בגלל גאווה והרצון שלו להפסיק את החיים בהחלט מעורר דאגה בעיקר אצל גברים. לכן מבחינתו מאוד חשוב שתישארי איתו בכל מצב. עם זאת, הואיל ואת זו שפונה אני יכול רק להציע לך להתבונן לתוך עצמך ולשאול את עצמך מה גורם לך להסתפק בקשר של פעם בשבוע, כמעט ללא יחסי מין ועם גבר שבגלל מצבו לא מסוגל לתת הרבה מעצמו, מן הסתם, וזאת כאשר אין כל מחויבות פורמאלית כגון נישואין, משפחה או ילדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין