קשר בין מטפל ומטופל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום! אני בטיפול כבר שנה וחצי אצל מטפלת משפחתית-זוגית (התחלנו בטיפול זוגי ואחרי כמה פגישות רק אני נשארתי בטיפול). בזמן אחרון שמתי לב שאני חושבת זמן רב על המטפלת, המון פעמים ביום אומרת את שמה, חולמת בלילה שאני ילדה קטנה והיא מחבקת אותי, אני דואגת למטפלת, רוצה גם לתמוך בה. אני רואה בה גם אמא, חברה. אני יודעת שחלק מהדברים אני משליכה, אך לא הכל. מאוד כואב לי שקשר הזה לא יכול להיות דו-צדדי. למרות שהמטפלת לפעמים משתפת אותי בדברים אישיים שלה, אני מרגישה שאני רוצה מעבר...
גם אני בדיוק כמוך באותו המצב!! אוףף כמה זה כואב שזה לא הדדי! מי כמונו יודע.
שלום מעין וגלית, אני יכול להבין את המשאלה שהקשר הטיפולי יהיה הדדי במלוא מובן המידה, אך חשוב מאוד לשמור על המסגרת הטיפולית הא-סימטרית והלא הדדית כדי שהטיפול יהיה יעיל. חייו האישיים של המטפל רלוונטיים לטיפול רק במידה והוא מחליט להביא דוגמאות המעידות על כך שהוא מבין על מה אתן כמטופלות מדברות. מעבר לכך, הרי אינכן רוצות לשלם עבור קשר חברי וקיימת מידה מסויימת (הרבה פחות מאשר בעבר בימי הפסיכואנליזה האורתודוכסית) של אנונימיות של המטפל המשרתת את טובת המטופל. למשל, חשיפת בעיותיו האישיות של המטפל במלואן (כמקובל בקשרים חברתיים מסוימים) עלולה להטיל ספק בקומפטנטיות שלו בעיני המטופל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
