עצוב לי

שלום ד"ר אני מרגישה מאוד עצוב. במשך כשנתיים הייתי בשיחות אצל פסיכולוגית ואני מקבלת תגובות מאוד טובות מהסובבים אותי על שינוי שחל בי. גם אני מרגישה את השינוי בצורת ההתנהלות שלי ואפילו במראי החיצוני. לפני חודשיים הפסיכולוגית שלי הודיעה לי שלדעתה אין צורך שאמשיך לבוא אליה. לפי בקשתי, הפרידה ממנה היתה הדרגתית , אבל אני מרגישה מאוד עצובה והשיחות חסרות לי. דיברתי עם הפסיכולוגית אולי אמשיך טיפול אצלה או אצל משהו אחר והיא אומרת שעשיתי שינוי, עברתי דרך ארוכה איתה ועכשיו אני צריכה ויכולה להסתדר לבדי. הבעיה היא שאני מרגישה בודדה, אין לי תמיכה מבן-זוגי ואני ממש עצובה, על סף בכי. האם זה דכאון? או התאבלות על הפרידה מהפסיכולוגית שהרגשתי מאוד קשור אליה? חשבתי אפילו לפנות לרופא ולבקש עזרה תרופתית. מה דעתך?

לדעתי האישית זה לא בסדר שהפסיכולוגית אמרה לך להפסיק את הטיפול. כי אפילו אם המצב השתפר ואת יכולה להסתדר לבד עדיין תמיד טוב שיש מישהו שאפשר להתייעץ איתו ולדעת שהוא שם כשצריך אותו.. אולי לא בתדירות גבוהה אבל אני לא רואה סיבה למה להפסיק לגמרי..זה מאוד מוזר לדעתי. תדברי איתה ותגידי לה שמאוד חשוב לך להמשיך. אני אישית לא יודעת מה אני יעשה בלי הפסיכולוגית שלי..אני בטוחה שגם אם כל הבעיות יפתרו אני אף פעם לא ירצה להפסיק סופית את הפגישות.

שלום אני, מצד אחד, אני סבור שיש לכבד את היושרה של הפסיכולוגית שלך להפסיק את הטיפול כאשר היא חושבת שאינך זקוקה לו עוד. מצד שני, הגישה האישית שלי (שגם היא לא מקובלת על הרבה מעמיתיי) היא שההחלטה על התחלת הטיפול ועל סיומו צריכה להיות נתונה בלעדית בידי המטופל. ייתכן שהפסיכולוגית שלך חששה מפיתוח תלות שלא לצורך וייתכן, עד כמה שזה יישמע מוזר, שקשה לה להתמודד עם מצב שבו "אין בעיות לפתור". ייתכן שבמצב כזה היא חשה שאינה עושה כלום וקשה לה יותר להכיל אותך. מסיבה זו כדאי לשקול המשך הטיפול במצב החדש שנוצר אצל מטפל אחר לעומת המשך הטיפול אצל המטפלת הזו. אופציה נוספת היא לאמץ לזמן מסוים את נקודת מבטה של המטפלת ולבדוק כיצד במצבך החדש את יכולה לעמוד מול הבדידות שלך ולמלא אותה בתוכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין