שאלה לגבי יחסי מין

לד"ר רובינשטיין שלום. אני בת שלושים וארבע, נשואה שש שנים. מאז ומתמיד היו פערים בחשק המיני ביני ובין בעלי (אפילו כשרק התחלנו לצאת) אני תמיד רוצה יותר, הוא תמיד רוצה פחות. בדרך כלל אנו מנסים להתחשב אחד בשני ככל שעוברות השנים הוא רוצה עוד פחות ואני יותר מתוסכלת. לאחרונה שמתי לב שאפילו כשאני רוצה מאד ואנו מתחילים להתמזמז וכל הסימנים הפסיולוגיים מעידים שהוא מעוניין (או במילים אחרונות עומד לו) פתאום אין לו חשק. הוא טוען שהוא עייף או רוצה לראות טלויזיה או שסתם לא בא לו. זה יכול לקרות גם במוצאי שבת אחרי שנחנו כל סוף השבוע. מבחינה פסיולוגית אין שום בעיה. אם הוא כבר מסכים הכל הולך חלק. והוא אף מאד נהנה. ניסיתי לברר מה הוא אוהב יותר, ניסיתי להגיד לו שזה מפריע לי (הוא מתעצבן), חברות המליצו לי לא ליזום לזמן מה, אבל אחרי הלידה (לפני שלוש שנים) אני במשך שנה שלמה לא רציתי, ולו זה בכלל לא הפריע כך שלא נראה לי שזה יעזור. שקלתי אפילו פניה לסקסולוג אבל הוא בשום אופן לא מסכים וטוען שאין שום בעיה. חוץ מזה הנישואים שלנו מאד טובים, אנו מאד קרובים ומשתפים בהכל. אבל בכלל לא נראה לי הגיוני שבגיל שלושים וארבע אני אצטרך לרדוף אחרי בעלי ולהתחנן שהוא ישכב איתי. האם יתכן שישנה סיבה אחרת שהוא לא מעונין? האם משהו בדינמיקה שלנו יכול להשפיע? או שמא עלי להכיר בכך שיש בינינו פערים בחשק שאינם ניתנים לגישור? בכלל איך זה יכול להיות שמבחינה פסיולוגית הוא רוצה ויודע שאני נורא רוצה אבל למעשה לא מעונין?

שלום, בהחלט ייתכן פער בין עוררות מינית פיזיולוגית ובין חשק לקיום יחסי מין עם אדם מסוים, גם כשהעוררות המינית מכוונת כלפיו. להערכתי, על אף מה שאת כותבת, קיימת בעיה בזוגיות - לאו דווקא במישור המיני - שמוצאת את ביטויה בתחום המיני, שאותו קשה יותר לטייח. ייתכן שמדובר בשחיקה וייתכן שמדובר במשהו מעבר לכך. הצעתי היא אכן לא ליזום יחסי מין בשלב זה, כי הדבר יפורש בצדק כלחץ מצידך ורק יגרום לך להרגיש דחויה, גם זה בצדק. לעומת זאת, בהחלט הייתי מציע לפנות לטיפול זוגי (לאו דווקא סקסולוגי, כי הבעיה אינה נראית לי מינית-טכנית). אם בעלך אינו מוכן להצטרף לטיפול זוגי, הייתי מציע לך לפנות לבד ותופעה שכיחה היא שכאשר הבעל רואה שהאישה נוקטת יוזמה ומתחילה ללכת לטיפול זוגי, הוא מצטרף מאוחר יותר, משום שהוא חש שיש לו מה לאבד בכך שהפנייה של האישה מעוררת את חרדת הנטישה שלו. הייתי מציע לבעלך להצטרף אך אם לא קיים בהחלט מקום להבהיר שאת פונה בכל מקרה בגלל מה שמטריד אותך והוא מוזמן להצטרף. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין! זו התשובה האחרונה שרציתי לשמוע!!! לבעלי אין שום חרדת נטישה, אם כבר למישהו מבינינו יש, אז זה לי. הוא לא יסכים ללכת לטיפול זוגי כי הוא מתבייש לדבר על הנושא הזה. הוא מתרגז בכלל כשאני מעלה את נושא המין או את ההבדלים בחשק וטוען שאני ממציאה הכל ופשוט לא זוכרת את הפעמים שהוא יוזם. (ותאמין לי אני זוכרת היטב) אני רוצה לציין שלרוב הוא בכל זאת מסכים (או נותן לי לפתות אותו עד שהוא מסכים) כמובן שאתה צודק ואני כבר מרגישה דחויה מאד בפעמים שהוא לא מסכים. (אם כי אני מאד משתדלת "לא לעשות מזה ענין" ) בכלל את כל הענין של העוררות הפסיולוגית שלו הוא העלה כדי להראות לי שהוא כן נמשך אלי למרות שלא ממש בא לו כרגע (ואכן זה לא ממש משכנע אלא רק יותר מדאיג) אין לי ספק שבעלי לא בוגד בי, אני יודעת שהוא עדיין נמשך אלי (בכל אופן הוא מאד אוהב להחמיא לי ולגעת בי כשברור שזה לא יוביל למיטה) אני כבר הולכת לטיפול אישי אצל פסיכולוג, אבל אני ממש מתבישת לדבר איתו על ענין של יחסי מין, ובכלל אנחנו מדברים על נושאים אחרים. ואני חשבתי שזוגיות טובה זה הדבר היחיד היציב אצלי בחיים. ואם כל זה כי הוא לא אוהב אותי יותר אני בכלל לא רוצה לדעת. אני לא חושבת שאני אוכל להתמודד עם זה. אם אני אכריח אותו ללכת לטיפול זוגי הוא יכול לגלות שהוא פשוט לא אוהב אותי יותר ושהוא רוצה להפרד? האם לא יתכן בכל זאת שזה משהוא אחר (או לפחות פתיר יותר?)

שאלת את עצמך אולי יש לו מישהי?

כמובן ששאלתי את עצמי. לפי מיטב ידיעתי התשובה היא לא. לא קרה שינוי פתאומי בינינו, זהו תהליך הדרגתי שהולך ומחמיר. ודרך אגב הבעיה בלעלות שאלה כזאת היא שתמיד אנשים חושבים שלא יתכן שגבר לא מעונין ביחסי מין (אם לאישה יש כאב ראש במשך שנה ברציפות אף אחד לא יחשוד במיוחד) או שהזוגיות שלנו גרועה או שהוא בוגד בי. או גם וגם. (ולמקרה שזאת השאלה הבאה, לא עליתי במשקל, לא הסתפרתי ולא הפסקתי להוריד שערות מהרגליים, באופן כללי לא השתניתי הרבה מאז שהכרנו) בסופו של דבר אנחנו מקיימים יחסי מין בתדירות של פעם פעמיים בשבוע, מה שהשתנה בעיקר הוא שאני רוצה יותר, והוא לא מתבייש לסרב.