מבוי סתום ביחסים עם אמא

אני בת 22, סטודנטית, גרה בבית עם ההורים. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי קשיים ביחסים עם אמא. כל פעולה שאני עושה, עובדת במקום x , לומדת מקצוע y , יוצאת עם בחור z או חושבת לעשות משהו מסויים- תמיד (או לרוב...) ביקורת! לא משנה באיזה נושא נדבר בין אם זה משהו כה טריויאלי או משהו באמת עמוק ומשמעותי- תמיד דעותינו מנוגדות. יש לי 2 אחים גדולים ונשואים כבר איתם לא ממש היו לה הבעיות האלה... אולי בגלל שהיא והם מאוד דומים באשיות אז אין להם על מה להתווכח. לא הייתה לי בעיה עם זה אבל הבעיה שהיא לא מוכנה להבין את דעתי, או לפחות לכבד שכולנו בניה"א עם דעות שונות וזה בסדר. כעת אנחנו לא מדברות כבר שבוע.. (זה לא נדיר שזה קורה), אחרי כל ריב יש "ברוגז", אני מתנצלת כשאני חשה צורך או פשוט סולחת ולא מדברת עם הריב כי היא לעולם לא מתנצלת, היא תמיד צודקת. היא חודרת לי לשיא הפרטיות, השבוע יצאתי היא התקשרה בלילה, נרדמתי אצל חברים לא עניתי, היא התקשרה לבחור שהתחלנו לצאת לאחרונה והעירה אותו ואפילו שלחה אותו לחפש אחריי. אין גבולות. אני עובדת ב2 עבודות תוך כדי לימודים והיא לוקחת לי את האשראי מהארנק(בלי שאדע) כדי שלא אבזבז... איזו דרך יכולה לעזור לי (לפני שתציע על טיפול פסיכולוגי) להתחיל ביחסים יותר תקינים איתה???..... תודה רבה רבה לך :) תולתול

שלום תולתול, לפי תיאורייך, הבעיה המרכזית בינך ובין אמך היא שלא נפרדת ממנה פסיכולוגית ופיזית כאחד. כלומר, בהתחשב במערכת היחסים שתיארת עצתי לך היא להעמיד את עזיבת הבית לטובת מגורים עצמאיים בראש סדר העדיפויות שלך. הניתוק הפיזי לא יהיה תנאי מספיק להפסקת התלות ביניכן אך הוא תנאי הכרחי. בהמשך אני מציע לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעזור לך לשקם את הדימוי העצמי שלך מהביקורתיות הקשה של אמך, באווירה תומכת ומקבלת, שתחליף את דמות אמך. אחר כך תוכלי לקיים עם אמך יחסים סבירים הקיימים בין שתי נשים בוגרות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין