הבנה למה ... היתה ... התנתקות ...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלי בילדות עם סיטואצית חיי היתה בלהתנתק מהסביבה וניתוק זה עם השנים גרם לי להתנתק מעצמי. לאחר הצבא התחלתי לדאוג לעצמי והיתי ביוזמתי במסגרות טיפול שונות שבכל אחת מהן הרגשתי התקדמות , התקרבות ל"אני" שלי . שאלתי : מדוע תגובתי לקשיי הילדות במשפחה בחברה היתה התנתקות . ניתוק עצמי שבסופו של דבר גרם לי להתרחק מהרגשות וגם להיות סגורה ומנותקת בניגוד לצורך שלי בחברה. האם זאת אישיות או למידה סביבתית ? עכשיו אני אמא לשתי בנות אודה על התשובה
שלום. אומנם אני לא פסיכולוגית, אבל נראה לי שחווית את העונש כטראומה, איום על עצמי שלך, כוון שלא ידעת איך להתמודד עם האיום-הרי היית ילדה קטנה, ניתקת את עצמך מהסיטואציה כמו שאת מתארת שאת עושה גם בחיים הבוגרים שלך, זוהי בעצם למידה של התמודדות במצבי לחץ. הקבלה לזה היא שכשהגוף שלנו חווה כאב בלתי נסבל, הוא מנתק את עצמו - מאפס עצמו ע"י התעלפות, למדת את זה בחיים המוקדמים וכעת את מבינה שאת צריכה לרכוש כלים וללמוד להתמודד עם בעיות בדרך יותר טובה, כלומר- ללמוד להתמודד עם בעיות ולא לברוח או להתנתק. אני לא אומרת שאי אפשר לעשות את זה לבד, אבל אני חושבת שכדאי לגשת לקבלת עזרה מיקצועית מפסיכולוג שיוכל לכוון אותך למקום הנכון, להבין באמת את הסיבות לזה ויחד איתו תוכלי לבסוף באמת להכיר את עצמך ולתקן . בהצלחה!
שלום שחריא, כדי לענות על שאלתך, יש צורך להכיר באופן אישי את היסטוריית החיים שלך ועל כן אענה באופן הכללי ביותר. לפי תיאורייך, ייתכן שהורייך גילו כלפייך יחס מאוד ביקורתי, או במילים אחרות, נתנו לך אהבה על תנאי, בתנאי שתעמדי בדרישות מסוימות. כדי להימנע מביקורת ודחייה מצד אנשים אחרים משמעותיים בסביבה, כנראה שנמנעת מיצירת קשר. עם זאת, אני שמח לשמוע שיצרת קשר משמעותי עם בן זוג ואת אמא לילדים. אני מקווה שלאור ניסיונך באמת תוכלי לקבל אותם ללא תנאי (כמובן תוך הצבת גבולות המתבקשת בכל קשר הורי), ללא ביקורת ודחייה מיותרות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
