שאלה

שלום, רציתי לשתף/לשאול משהו שממש מפריע לי. בן דוד שלי נהרג בפיגועו ושאר משפחתו הקרובה (ילדיו ואישתו) נפצעו. אני מנסה כמה שיותר להיות איתם כדי להקל על הסבל. לאחר כל "מפגש" כזה אני מאד "טעונה" וקשה לי להמשיך בחיים נורמאלים, בעיקר אם הם משתפים אותי בחוויותיהם מאותו אירוע. הבעיה היא שאני מרגישה שאין לי לגיטימציה להיות עצובה או להרגיש רגשות כאלה כמוהם מכיוון שאני לא הייתי באירוע ולא חוויתי מה שהם חוו ובגלל שהם איבדו אבא ובעל ואני "רק" בן דוד. אני לא יודעת מה לעשות ולהרגיש... תודה יעל (בת 26)

שלום יעל, קרוב לוודאי שבשלב זה אין לך מספיק כוחות כדי להכיל את הטראומה של בני המשפחה ועל כן הייתי מציע לך להעריך את יכולתך מחדש ולבקר את בני משפחתך כפי יכולתך, כלומר, להפחית את תדירות הביקורים ואורכם בהתאם למה שאת כן מסוגלת להכיל בתוכך ולשמוע בלי להיפגע יותר מדיי. במשך הזמן הם ידברו פחות על האירוע הטראומאטי ואז אולי תוכלו לבקר אותם בתדירות גבוהה יותר ולהישאר זמן רב יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין