גבולות, האם יש נורמות

שלום וברכה, אני בטיפול מזה שנה וחצי ויש כימיה מצוינת ביני לבין הפסיכולוגית שלי. אני מתקשרת אליה כמעט מידי יום(שיחות טלפון שאורכם הממוצע למעלה משעה), כותבת לה מיילים וכד' והיא מעודדת זאת, ולעיתים בסוף פגישה אומרת תתקשרי אלי. אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מתקשרת אליה והיא תמיד עונה לי ומפתחת את השיחה, לאחרונה גיליתי שכשאני מנסה לא להתקשר זה קשה לי ופשוט הפכתי לתלותית בה. בקשתי ממנה לעזור לי בעצה איך להוריד את התלות , אך היא טוענת שזה חלק מהטיפול וזה טוב, וברגע שאני כבר לא יזדקק לתמיכה ממנה התלות תעלם ואין לי ממה לדאוג. אני שואלת כי זה לא נראה לי הדבר הכי מקובל, אולי זה ראוי להערכה מצדה השעות שהיא מקידשה לי מזמנה הפרטי אבל אני חוששת שבסופו של דבר ביום שאני יצטרך לעזוב אותה הנזק יכול להיות רב מהתועלת. רציתי לדעת מה חוות הד"ר בענין. והאם זה מקובל שבענינים שאינם מצב חירום של מטופל אלא קושי להתמודד עם המצב(ולא משהו חמור) יש קשר כזה.

שלום אנונימית, אינני מכיר אותך, את המטפלת ואת הסיטואציה. אני רק יכול לומר שאת צודקת בכך שזה מאוד לא מקובל, בלשון המעטה. רוב המטפלים אכן מאפשרים להתקשר אליהם בין הפגישות השבועיות, אך זאת תוך שמירה על גבולות, שנועדו להבטיח את המסגרת הטיפולית השבועית. גם אז השיחות הטלפוניות הן לפי צרכים שמוסכמים על הצדדים ובהחלט לא נמשכות זמן רב כפי שאת מתארת. אני מסכים עם המטפלת שלך שתלות של המטופל במטפל היא שלב הכרחי בטיפול, אך די בתלות הנוצרת במסגרת השעה הטיפולית תוך גמישות להיענות לצורכי המטופל מדי פעם ולפי הצורך בין השעות. ואולם בצורה שאת מתארת, הסכנה היא לא רק תלות מוגברת מעבר למתחייב מהטיפול אלא חוסר גבולות הפוגע לדעתי במסגרת הטיפולית שחשובה ליעילות הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין