אמא בדיכאון

אימי גרושה בת 55, בפנסיה כבר זה מספר שנים מנסה להעסיק את עצמה בכל מיני עיסוקים כמו לימודים וטיולים. אבל, אין לה עיניין רציני בכלום, היא אובסיסיבית וחרדתית (דור שני ניצולי שואה) ובעלת קשיי ריכוז. היא אדם קשה, אי אפשר לומר לה את האמת, מפחדת מאוד מטיפול פסיכולוגי מהסטיגמה של זה, היא פוסלת כל דבר שלא לפי הקו שלה, היא רבה עד זוב דם אם מנסים טיפה לשנות אותה או להעיר לה. לפיכך, בנותיה מתרחקות ממנה ובקושי רוצות לדבר איתה. השיחות איתה מאוד שיטחיות ונוסבות רק סביב עיסוקיה. חברותיה יוצרות איתה קשרים שטחיים בלבד ונזהרות מלבקר אותה. זה עוד ניחא, אם לא היתה הבעיה שלה זה לא עושה טוב. אני מרגישה שהמצב רוח שלה מדרדר עד כדי חוסר טעם בחיים. היום שיצאנו כל המשפחה למסעדה שמתי לב שאין לה מצב רוח ועיניין בכלום. אנחנו דיברנו על כל מיני דברים, והיא לא התעניינה בכלום ולא היה לה מצב רוח לכלום. אני חשה כאילו היא התיאשה לגמרי מהחיים. היא מנסה ומשתדלת לצאת אבל בשעות שהיא לא צריכה לצאת היא פשוט ישנה ומאבדת עיניין בחיים. אין לה עיסוקים שמאתגרים אותה, אין לה עיניין, להכיר בן זוג היא התיאשה עוד לפני שהתחילה - היא מחפשת מישהו איכותי, אבל מישהו איכותי ישר מזהה שלא מעניין אותה כלום והיא לא מוכנה להתפשר על מישהו פחות איכותי. האם יש איזה שהוא פתרון? הרי לא ניתן להכריח אדם ללכת לטיפול פסיכולוגי או ללכת לטיפול פסיכיאטרי ולקבל כדורים. אם אדם לא רוצה להיות מודע שרע לו ושהוא בדיכאון מה ניתן לעשות. יש לי מועקה ענקית, ואני ממש לא יודעת מה ניתן לעשות אם בכלל. אשמח לשמוע עצות

שלום ש', את צודקת: אי-אפשר לכפות על אדם טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, למעט מקרים קיצוניים שבהם הסכנה להתאבדות מוערכת כממשית. אני שואל את עצמי מאיפה אתם יודעים מה קורה בינה ובין הגברים האיכותיים שהיא פוגשת. נשמע (וזה מאוד אופייני למשפחות שהן דור שני ושלישי לניצולי שואה) שאתם מאוד מעורבים זה בחיי זה, אולי עד כדי פגיעה במרחב המחיה זה של זה. התמונה הדיכאונית שאתם רואים היא ספציפית להתנהגות שלה כלפיכם. ייתכן שבמגזרי חיים אחרים אמכם מתמודדת הרבה יותר טוב ממה שנדמה לכם. בכל מקרה, המקסימום של המעורבות שהייתי מציע לכם היא, אולי, להפנות את תשומת ליבו של רופא המשפחה למצב רוחה הירוד של אמכם וייתכן שאם הוא יושיט לה יד לעזרה (כולל טיפול תרופתי) ע"י שאלות מתאימות הדבר לא ייראה לה כל כך סטיגמטי. אני בטוח שהיא מבקרת אצלו מסיבות אחרות לעיתים מזומנות, לא כן? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין