שאלה

היי. יש לי שאלה לד"ר רובינשטיין - בטיפול עלתה תובנה שבגלל טראומה בבי"ס יסודי + חטיבה (הצקות בלתי פוסקות מבנים), עשיתי השלכה על כל המין הגברי - וקשה לי מאוד להתחבר עם בנים, אפילו הרבה שנים אחרי (אני בן 22 כמעט). האם זה הגיוני? להסתייג מקשרי ידידות עם בנים בגלל שכמה בנים הציקו לך כשהיית קטן? כמו כן, הם גרמו לביטחון העצמי שלי להתרסק, כל ההערכה העצמית שלי הייתה על הרצפה. האם אפשרי לשקם ביטחון עצמי? האם אפשר להחזיר אותו לקדמותו?

שלום חייל משוחרר, אני נוטה לראות את ההתנהגות האנושית כהרבה יותר רב-גורמית, כלומר מושפעת ע"י גורמים רבים, מאשר לתלות את הסיבה רק בהתעללות של הבנים בך בילדותך. עם זאת, סביר מאוד להניח שאותה התעללות ממלאת כיום משקל רב בקשיים שיש לך ביצירת קשר עם בנים. דווקא בגיל ביה"ס היסודי והחטיבה קיימת חשיבות רבה מאוד להתחברות עם קבוצת בני אותו מין וגיל ותמיכה זו נשללה ממך. השאלה מה גורם לך להסתייג מקשרים עם בנים כיום? חוסר עניין? חוסר שפה משותפת? פחדים? ההתעללות שעברת בהחלט יכולה להזיק לביטחון העצמי שלך, אך לדעתי ניתן בהחלט לשקמו הן באמצעות קשר טיפולי אינדיבידואלי שהייתי שוקל לצרף לו השתתפות בקבוצה טיפולית מעורבת של בחורים ובחורות בני גילך ולבדוק מה קורה לך בזמן אמת בקשרים הנוצרים בקבוצה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לא חוסר עניין, להיפך - יש רצון רב להתחבר עם בנים, כי בכל זאת אנחנו בני אותו מין ויש יותר תחומי עניין משותפים. יותר בקטע של פחדים ושפה משותפת.. ז"א, איך להתחיל בכלל את ההתחברות.. אני מרגיש כאילו בנים מתנשאים יותר, מרגיש יותר נחות לידם (לבנות הרבה יותר קל לי להתחבר). כמו כן, אני כבר 3 שבועות עובד בעבודה חדשה (שבוע קורס + שבועיים וחצי עבודה נטו) בחברה בינלאומית, שעיקרה מכירות לקהל יעד בינלאומי. הולך לי קשה עם המכירות, והביטחון שלי ממש יורד כשכל הותיקים יותר מצליחים לסגור עסקאות יותר ממני. אני יודע שאני פרפקציוניסט, ומצפה מעצמי להכי טוב שאפשר, אבל עדיין אני מרגיש נחות יותר..