האם לשמוע לבן?

בוקר טוב לך . פניתי בעבר לעזרתך - ועזרת לי מאד. ואכן, יש לי בעייה נוספת המשכית ואשמח באם תעזור לי . אני מזה תקופה נוהגת לעשות הליכה . ישנו גבר מסויים שבתוך תוכנו אנו מראים חיבה בעקיפין אחד לשני - בקיצור, האדם ממלא את צרכי (בלי נגיעות וקיום יחסים, רק בשיחה שיגרתית, התעניינות משפחתית אחד לשנייה ומבטים מגניבים) פשוט כיף לי מאד ללכת איתו ואנו גרים לא הרחק אחד מהשני, אגב, אנו משפחה שומרי מסורת. בעלי מסרב ללכת איתי למרות שביקשתי ממנו לא פעם בתלונה שהוא עייף, לכן, אני הולכת לבד. בני, שם לב שאני מתיפייפת ובמקרה תפס אותי על חם שהלכתי הליכה עם האיש (ידיד בעלי). הוא מאד דתי ורואה זאת בעיין מאד לא יפה, תפס אותי לשיחה ואומר שזה לא מקובל במגזר הדתי שאשה הולכה אפילו לשם ספורט עם גבר זר ולא הבעל. אך, אני לא מסוגלת להיפרד מהאיש לחלוטין. והבן היה בדיכאון. אני מאד מאד אוהבת את בני ובכלל את יילדי, אך קשה לי להפסיק את ההליכה. לא יצא לו לעולם לתפוס אותי בהליכה איתו, במקרה הוא ראה. יחסיי טובים מאד עם בעלי, אך ישם דברים שהאדם ההוא ממלא אותי מאד שאני מנוייה לפרט כי זה אישי , לא המקום לפרט דרך האתר, אך אני לא רואה בזה פסול או חטא, בני מאד דתי ורואה זאת כחטא. אני לא רוצה לפגוע ברגשותיו אך מדוע אני צריכה בגלל השקפתו הדתית למנוע את ההנאה שלי ולחיות כמו נזירה, האם אני צריכה להיות בהסגר בבית, אני מאד קשורה רגשית לאדם ההוא, אנו לא עושים מאומה במשותף חוץ מהליכה, אנו פשוט צוחקים, ומלאים ריגושים שאנו הולכים יחד. האם אני צריכה להעניש אותי ולמנוע את ההנאה בהליכה עם הגבר , מה עושים ואיך לשכנע את בני, דיברתי לליבו שזה רק הליכה והוא מתחיל להרצות לי שבמחינה הלכתית אפילו מחשבה על גבר מסויים מבלי לבגוד פיזית - זהו בגידה מחשבתית שהיא אסורה מבחינה ההלכה אפילו שאני לא בוגדת פיזית. אני במצוקה מה עושים, אני לא רוצה לסבול ואני לא רוצה שהבן יסבול, בתודה, ומקווה שתוכל במקרה קשה זה לעזור לי.

שלום שרית, למרות שאני אדם חילוני לחלוטין, אני מוצא את עצמי מצטרף לדעתו של בנך, לא מנימוקים דתיים, אלא משום שהאיסור שבנך מצטט מההלכה אפילו לחשוב על גבר אחר מתקשר מבחינה פסיכולוגית ומעשית להתייפיפות שאת מתארת לקראת ההליכה המשותפת עם אותו גבר. אני, כמובן, לא בא לשפוט אותך, אך נראה לי שבנך שנאחז בהלכה עלה כאן על מוטיבציה שלך שאין לה דבר עם התחום ההלכתי. את כותבת שהגבר עונה על צרכים מסוימים שלך, שאינך מפרטת (למרות שפנייתך אנונימית), אך לדעתי קיים מקום לבדוק כיצד צרכים אלה יכולים להיות מסופקים בצורה שונה. לא ברור לי גם האם בעלך יודע על ההליכה המשותפת והאם בעיני בעלך, כאדם דתי, ההליכה המשותפת מקובלת. בקיצור, לא הייתי מציע להקשיב למה שבנך אומר, למען עצמך ולא למען בנך, ולשמוע לו, אם כי לא להישמע לו אוטומאטית. פרט לכך, יש לך, כמובן, גם מחויבות אל בנך, שגדל בסביבה מסוימת, מחזיק בערכים מסוימים ומיטיב לראות בהליכה המשותפת את מה שאת מסתירה מאיתנו, ואולי באופן חלקי גם מעצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב ותודה על התייחסותך למכתבי. ובכן, בעלי יודע עם מי אני עושה הליכה וכלל לא מפריע לו. יש בינינו אמון הדדי, פתיחות ואנו ליברלים. הוא מודע ל"חסרונו" ויודע היטב (הוא לא אטום ולא טיפש) במה האיש ההוא מספק אותי .. שבעלי לא מסוגל בגלל אופיו לספקני. הוא מעדיף להתעלם, לשתוק ואינו מונע ממני הליכה איתו, יתכן, וע"י זה הוא מפצה אותי, הוא גם אוהב אותי אך בדרכו , אך אהבתו זו אלי - אינה מספקת את צרכי. גם לא יפריע לי באם אני הייתי ההיפך הגמור, עייפה ולא מעוניינת ללכת, והליכה היתה גורמת לי למטרד - לא היה מפריע לי אם הוא היה הולך עם מישהי אחרת. יש בינינו אמון ופתיחות בלתי רגילה. אנו דתיים מסורתיים, אך בני בחור להיות חרדי. הבנתי מדברך, שאני צריכה לעשות מה שטוב לי, אך מצד שני אני כל-כך קשורה ואוהבת את בני ולא הייתי רוצה שהוא יהיה מאוכזב ועצוב בגללי. בתוך תוכי אני לא חושבת בגלל שהוא בחר בדרך זו ואני שונה - אני צריכה לשבור את ההנאה שלי ולחיות כמו נזירה בבית ושיגרום לי לדיכאון. כל אחד בוחר את דרכו וצריך לעשות מה שאוהב. אך שוב, אני מאד בקונפליקט ובפחד שמא בני יראה אותי שוב עם הגבר ולא הייתי רוצה לשבור אותו ושיחסינו לא יהיו חמים וקרובים ביותר כמו שהיו בעבר. אני חושבת שאלך לפי צרכי אך מה אעשה ד"ר אם זה ישבור אותו, אני אהיה שבורה שאיכזבתי אותו ומצד שני גם שוברת את ההנאה שיש לי עם האדם. כן, אני קשורה אליו רגשית ולא יעזור כאן מאומה. האדם מעט מחזר אחרי וזה מחמיא לי ועושה לי טוב.בעלי בעל נהדר, דואג ועוזר אך ריגושים אינם קיימים, לא היו מעולם ולא יהיו, וייעוץ לא יעזור בכלל, כי זה מקרה אבוד, ועם הזמן משלימים עם מה שיש ומסתכלים על הבן זוג בצדדים החיוביים שיש ואז טוב בחיים - האדם ההוא משלים את מה שאין לי בבעלי. מקווה שעכשיו הבנת אותי ובכל זאת אשמח לשמוע סופית ממך אם בכל זאת עלי להיות עקבית ולעשות מה שליבי ונפשי רוצים ולמרות אהבה החזקה שיש לי בבן - לסרב לו . בתודה, וסליחה על האריכות, ותודה לך מקרב לב על העזרה שאתה נותן לי ולכל הציבור הפונה אליך - זהו מצווה גדולה ביותר לעזור.