לד"ר רובינשטיין - עזור לי בבקשה

בת 35. הייתי בטיפול משך שנתיים בגיל 27-29. לא נטלתי תרופות, כי התנגדתי לזה בזמנו. אני שרויה בדיכאון עמוק, עד כדי אי-תפקוד טוטאלי. אני לא עובדת, אין לי מוטיבציה אפילו ללכת ל"סדר" לעצמי קצבה מביטוח לאומי. לא יוצאת מהבית וחושבת על התאבדות כל הזמן. הסיבה שאני לא מבצעת היא פחדנות גרידא. גם בזה אני כשלון. כל דבר שאני מתחילה - אני לא מסוגלת לסיים. תמיד מאחרת. תמיד מפוטרת. ניסיתי לפנות למרכז בריאות הנפש קרוב לביתי - התגובה שקיבלתי היתה צוננת. אין מקום לעוד דפוקה כמוני. אם אעבור את כל הפרוצדורה ויקבלו אותי לטיפול, גם זה יהיה בעוד "הרבה הרבה חודשים", כך נאמר לי. אין לי מקום בעולם. יש עוד הרבה מה "לשפוך", אבל אני יודעת שאני לא היחידה בעולם שזקוקה לתמיכה. אז זהו. רציתי לדעת אם יש איזושהי עזרה שאני יכולה לקבל. והאם אני חייבת כסף בשביל לקבל עזרה. כי זה מצחיק - אם הייתי יכולה פשוט לצאת לעבוד כמו בנאדם נורמאלי, סביר להניח שלא הייתי צריכה את העזרה הזו כל כך...

שלום דכאונית, אני מסכים איתך שלהיכנס במצבך לרשימת המתנה זו פשוט בדיחה לא מוצלחת. המלצתי היא קודם כל לפנות לפסיכיאטר בקופ"ח על מנת לקבל עזרה תרופתית. במצב שאת מתארת יהיה קשה מאוד להגיע אלייך בשיחות וגם אם כן, תרגישי אולי הטבה למשך שעה-שעתיים לאחר השיחה. את זקוקה, בראש ובראשונה, לעזרה תרופתית. אלטרנטיבה אחרת שאני מציע לא לפסול על הסף במצבך היא לגשת לחדר מיון, לתאר את הרגשותייך בפני פסיכיאטר תורן, שבוודאי ימליץ על אשפוז ובמהלך האשפוז לעבור לאשפוז יום, שיספק לך מסגרת השתייכות לאנשים הנמצאים במצבים דומים ו"חממה" שדרושה לך כנראה כדי לעבור את השלב החריף של הדיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין