שאלה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
גידי שלום אני מטופל אצל פסיכולוג מזה חצי שנה ועדיין לא מרגיש יכולת להיפתח אליו.לאחר הפגישה אני מתעסק באופן אובססיבי בכל דבר שנאמר בשיחה כגון איך הדברים נאמרו ומה הייתה המשמעות הנסתרת שלהם והדברים המביכים שאני אמרתי ובגלל זה אני גם נמנע מלדבר משום שאני יודע שאם אגיד דברים מביכים מדי אני אחשוב עליהם אח"כ כל הזמן. אני כל השבוע חושב על השיחה הקודמת ומה אגיד בשיחה הבאה ואף מצפה בקוצר רוח לפגישה ותולה בה המון ציפיות אך כשאני מגיע לשם אני פשוט משותק והדברים מבולגנים לי בראש ופתאום גם נראה לי חסר טעם להתעסק בהם וכך יוצא שהטיפול לא מתקדם לשום מקום ולאחר הפגישה אני מרגיש שהיא לא מוצתה ומאוכזב ששוב לא אמרתי שום דבר. חשבתי כבר מיליון פעם לעזוב ואולי להחליף פסיכולוג אבל גם עם הפסיכולוג הקודם זה היה ככה ואני חושש שזה יחזור על עצמו וגם אין לי כוח להתחיל הכל מחדש.אני יודע שתגיד שאני צריך להגיד את כל זה בשיחה אבל אני פשוט לא מסוגל וגם כשאמרתי שלא נוח לי לדבר ושאני נורא לחוץ מהפגישות אז הוא לא ידע מה לעשות. אשמח לקבל ממך עצה איך אוכל להרגיש יותר בנוח ולהיפתח
שלום רביב, קשה לדעת האם מדובר בחוסר כימייה שלך עם המטפל הספציפי הזה או בקושי כללי יותר להיחשף. על כל פנים, עיצה שעבדה בפורום הזה כמה פעמים במקרים של אנשים הנמצאים בטיפול ולא יכלו לדבר בחופשיות עם המטפל הייתה להדפיס את הפנייה שלך לפורום ולהראותה למטפל. נסה וספר לנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
היי, מבינה אותך , מרגישה כמוך הרבה פעמים. מה שעוזר לי זה פשוט ל"הסתכן"- לומר את הדברים ובדרך-כלל התגובה שאני מקבלת חמה ואמפטית ולא שיפוטית וניתן לדבר על הכל. דבר נוסף שחשבתי עליו שעזר לי- הוספתי עוד פגישה שבועית (אם זה אפשרי מבחינה כלכלית) ואז המרחק בין פגישה לפגישה מתקצר, הקירבה שנוצרת בפגישה אחת לפעמים נשמרת גם לפגישה הבאה (ולפעמים לא ואז צריך שוב לקחת סיכון), ויותר קל לדבר ולפתוח דברים כואבים. מקווה שעזרתי במשהו
מנהל פורום פסיכותרפיה
