מה קורה לי ?

בשנים האחרונות (3 לפחות) שאני מבקרת בפורום זה, מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים נתקלת בלא מעט "בעיות" אם ניתן לקרוא לזה כך שאני מזהה גם אצלי. פחדים, חרדות,חוסר ביטחון ועוד... לא תמיד אני מצליחה להגדיר לעצמי מה אני מרגישה ולמה אני באמצע שנות ה - 30 רווקה - מעולם לא חוויתי אהבה או קשר רציני - בעצם אני לא יודעת מה זה להרגיש ולאהוב באמת - עם כל זה שאני מאוד רוצה בן זוג וילדים אך לא רואה את עצמי בכלל !!!! אם חד הורית, אני גרה בבית הורי מסיבה כלכלית רוב חברותי כבר נשואות (מן הסתם) + ילדים אני עובדת, הולכת למכון כושר 3 פעמים בשבוע, נפגשת עם חברות למרות כל זה מרגישה כמו............. לא תמיד מצליחה להגדיר......... חוסר שקט תמידי - כשאני מסתכלת אחרונית בשנים ........... זה תמיד היה אני מרגישה שאני חיה על הטענה יומית - הולכת לישון קמה - עבודה - וכו' אני לא מרגישה כלום, הכל מת בפנים - הכל אוטומט - גם החיוכים ברובם לא אמיתיים אני כבר לא זוכרת מתי באמת צחקתי - הסובבים אותי לא רואים כלום אני ממש חיה בסרט סרט שלא נגמר בין היתר יש לי פחדים שאני לא מצליחה להגדיר אותם. מועקה, גוש בגרון שיושבים לי עמוק שם - שנים כל מני מחשבות מעצבנות שלא עוזבות אותי ואני בוחשת בהן ללא הפסקה עצבים פנימיים (כלפי חוץ הכל נראה נפלא ובפנים אני מתפוצצת-ללא סיבה מיוחדת) רצון עז לזוגיות ומצד שני רצון להישאר לבד מהפחד שלא אעמוד בזוגיות לתקופה ארוכה מצד שני - פחד לחשוף רגשות - לא גדלתי בבית כזה ואין לי מושג איך עושים את זה פחד מהתמודדות בחיים האלה בכלל, שאני חסרת אונים ורואה צעירים ממני בהרבה מוכשרים ממני מה שנותן לי הרגשה שאני אפס מאופס. אני לא מצליחה להצביע על נקודה שממנה מגיע חוסר הביטחון הזה שהיה לי תמיד שאני איכשהו מעבירה איתו את השנים. אחים צעירים ממני, נשואים, מוצלחים ומוכשרים ממני בהרבה, עם תארים וכו' אני מעולם לא אהבתי ללמוד, לא סיימתי עם תעודת בגרות מה שמוריד בערכי - גם כיום אני לא מסוגלת ללמוד - מאבדת סלבנות וריכוז מהר מאוד. ספר אני מצליחה לקרוא אולי פעם בשנה וגם אז אני צריכה ממש מוזה לזה ניסיתי בעבר טיפול פסיכולוגי של 6 או 7 פגישות - לא הרגשתי חיבור לפסיכולוגית מה גם שאצלה דיברתי בצורה כזו שנתנה לה הרגשה שהכל טוב אצלי למרות שהדגשתי שאני לא מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה, מהסיבה שמצבי הרוח שלי משתנים 30 פעם ביום - אני יכולה לקבוע משהו לאחרי יום עבודה ולחשוב 80 פעם אם ללכת או לא ומה יהיה אם כן ומה יהיה אם לא וזה לא עוזב אותי. אני כבר לא יודעת מה לעשות - מה יש לי ? מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי לבין פסיכותרפיסטי ? סליחה אורך ההודעה - אבקש עצתכם או דרכי התמודדות

שלום איילה, נתחיל דווקא מהסוף: אין הבדל מהותי בין פסיכותרפיה וטיפול פסיכולוגי. פסיכותרפיה היא טיפול נפשי ע"י שיחות ומוסמכים לעסוק בו פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים בעלי תואר שני. ואכן, זה המענה היחיד שאני רואה למצבך. 6-7 פגישות אצל פסיכולוגית זה לא ניסיון רציני. לכל היותר, היית יכולה להגיע למסקנה שאין כימייה ביניכן ולהמשיך לחפש איש מקצוע אחר בשיטה של ניסוי וטעייה. המשימה הראשונה שצריכה, לדעתי, לעמוד לנגד עינייך היא היציאה מבית ההורים ומגורים עצמאיים. אמנם ההורים חיים בתוכנו עד יום מותנו אך לניתוק הפיזי יש בכל זאת משמעות ניכרת הן בדימוי העצמי והן בתדמית שאת יוצרת אצל בני זוג. פרט לכך, מספר דברים שציינת מעידים על כך שאת סובלת מהפרעה משולבת של חרדה ודיכאון שיש לה כיום טיפול תרופתי יעיל. המלצתי היחידה היא לעזוב את בית ההורים (ואם את את עובדת את יכולה להרשות את זה לעצמך, גם אם תצטמצמי בתחומי חיים אחרים). רק אחרי שתוכלי להגדיר את עצמך כאדם בפני עצמו ולא כשלוחה של ההורים, תגיע השעה לדבר על קשר עם בן זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי איילה קראתי את הודעתך מספר פעמים. האם את חולה במחלה כלשהיא אשר מפריעה לך ליצור קשק זוגי, ומפריעה לדימוי העצמי שלך. משהו בהודעתך רמז על כך. אז אולי כיוון הטיפול הוא זה.

הי דור בנוגע לשאלתך, התשובה היא לא. אני לא חולה במחלה כלשהי האופי שלי פשוט מאוד ביישן ומופנם וזה המעצור העיקרי בחיי