דיכאון ופסיכותרפיה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

14/01/2005 | 00:07 | מאת: טל

היי, אני בת 27 ונמצאת בטיפול פסיכותרפי פעמיים בשבוע (כבר שנה וחצי) בעקבות דיכאון שפרץ לפני כארבע שנים. פניתי לטיפול פסיכותפי כי בעזרת תרופות בלבד, לא הצלחתי להתאושש מהדיכאון. קראתי מאמר שכתבת ואני תוהה האם אני לא מחטטת יותר מידי בפצעים שלי. אני מרגישה שהטיפול עוזר לי ברבה מובניםאבל בצעדים כל כך קטנים.אני חשבתי, שטיפול בשלב הזה, יהיה לקראת סיום, אך ככל הנראה אני רחוקה מסיום.כמו-כן הפסיכיאטר שלי טוען שטיפול ממוצע אורך3-4 שנים. אחת הבעיות שיש לי הם כעסים עזים שאני לא יכולה לשלוט בהם, והם מופנים כלפי הסביבה וכלפי עצמי (במחשבות אובדניות) . הפסיכולוגית שלי אומרת, שמניסיונה קשה מאוד "לפתור" את הבעיה הזו, אך אפשר למתן אותה - וגם זה לא קל. שאלתי אליך היא פשוטה - האם שווה להמשיך לנסות או אולי כדאי לנסות כיוון אחר? אני משקיע המון משאבים בליהיות מרוכזת בעצמי, ובחרא. אני מרגישה, שאני עשיתי את ה"חלק שלי" בטיפול: התמדתי גם כשהיה קשה, התאמצתי , ועכשיו אני מצפה, שהטיפול יעשה את "החלק שלו" .... פתאום 4 שנים של כזה מאמץ בתמורה ל"מיתון " של הבעיה, נראה לי לא משתלם. מה דעתך??? תודה רבה טל

14/01/2005 | 09:52 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום טל, אין חלק של הטיפול. ישנו רק החלק שלך כאשר המטפל מהווה אך ורק קטליזטור (זרז) שאמור להחיש תהליכים שקורים לך עם עצמך. יחד עם זאת, נראה שהטיפול שאת עוברת הוא פסיכודינאמי ובאופן עקרוני לגילוי העצמי המעורב בו עלול להיות נזק שתורם לדיכאון (http://gidi9.home-page.org/). את יכולה לנסות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי קצר מועד וממוקד, שיעילותו מתועדת היטב בעיקר במקרי דיכאון. כדי לראות אם טיפול כזה מדבר אלייך, את יכולה לקרוא את ספרו של דיוויד ברנס "בוחרים להרגיש טוב" בהוצאת מכון פסגות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

15/01/2005 | 00:02 | מאת: טל

ראשית, תודה רבה על תגובתך המהירה. אני מניחה שציפיתי ליהיות "בריאה" בשלב הזה. כלומר לתפקד רגיל כמו בעבר הרחוק שלי, בלי נפילות (שקורות לי אחת למס' שבועות ונמשכות לפעמים ימים). לכן אני תוהה האם סוג כזה של טיפול - פסיכודינאמי - הוא נכון למצבי או שאולי כדאי לנסות משהו אחר. כמו כן, 4 שנים, נשמעו לי ממש ממש הרבה זמן. ברור לי שזה מאוד כללי, ואתה לא מכיר אותי ולא את מצבי או האישיות שלי, אבל בכל זאת רציתי לדעת, מה דעתך. האם מצבים של התקפי כעס/נפילות של דיכאון, זה משהו שאפשר להבריא ממנו ולחיות חיים רגילים או שאולי אני צריכה להשלים עם זה. האם טיפול קוגנטיבי מתאים יותר? ובנוסף , 4 שנים זהו זמן ממוצע לטיפול ? המון המון תודה טל

מנהל פורום פסיכותרפיה