התנגדות

שלום גידי, בטיפול שאני עוברת אני מדברת על דברים רבים שעוברים עלי אך מאוד קשה לי לדבר ואני נמנעת מכך על הבעיה שהכי מטרידה אותי. יש לי הרבה חששות לגביה ואני לא בטוחה שאני רוצה לשנות אותה כי זו התנהגות שאני רגילה אליה. אני תמיד מנסה למצוא דברים אחרים להגיד כדי שלא יהיה לי מקום לומר אותה. השאלה שלי היא איך אני יודעת אם עצם ההימנעות שלי מלדבר עליה קשורה לחוסר הרצון שלי לשנות תבניות והרגלים בחיי או שעצם זה שכל-כך קשה לי לדבר עליה קשור לקושי או חוסר נוחות שיש לי עם המטפל? תודה על תשומת הלב, מיקה.

שלום מיקה, אני חושב שחשוב מאוד שהמטפל שלך יידע לפחות על הקושי שלך להעלות את הבעיה, גם אם בשלב ראשון לא יידע על הבעיה עצמה. יש לנו ניסיון טוב במקרים דומים שפורסמו בפורום הזה עם הדפסת הפנייה והצגתה בפני המטפל לקריאה. בדרך-כלל עצם הידיעה של המטפל על כך תוכל לעזור לו ליצור את התנאים שיאפשרו דיון בבעיה ובכל מקרה, חשוב שהוא יידע שיש דברים שאת לא יכולה לדבר עליהם. לדבר חשיבות עליונה מבחינת הקשר בינך ובין המטפל, שאיכותו הוא הנבאי המרכזי להצלחת הטיפול. למותר לציין שהמטפל לא "יכריח" אותך "להיגמל" מהבעיה ואם את עצמך יכולה להצביע על רווחים מישניים שיש לך מקיומה של הבעיה, אזי את כבר בחצי הדרך לפתור אותה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין