יעוץ

שלום דר' רובינשטיין. פניתי אליך לאימייל הפרטי שלך ונענתי על ידך, כי עליי לפנות אליך באמצעות אתר דוקטורס. איני זוכרת את כל מה שרשמתי בשאלתי אליך, כאשר פניתי אליך בשלב הקודם. אך בתמצתיות, להלן שאלתי מחדש: אני התגרשתי לפני כ- 3 שנים ומאז אני חיה בבית הורי עם בתי הקטנה, בת ה- 5. האוירה בבית ההורים אינה טובה. הרבה ויכוחים. מה עוד שהורי אינם חיים בזוגיות טובה כבר הרבה שנים ויש לכך השלכות לא טובות בחיי היום יום שאנו עוברים כאן. כבר מלפני שהתגרשתי הייתי במצב נפשי לא טוב (בדיכאון), עקב כל הבעיות שעברתי בחיי המשותפים עם בעלי לשעבר. חשבתי שאם אתגרש אחיה יותר טוב. אך מן הפח אל הפחת. חיי נעשו יותר גרועים. אני מוצאת את עצמי שרויה בדיכאון, ללא בן זוג כבר המון זמן, דבר שמשפיע על הדיכוי. קשה לי. אני מגדלת את ביתי בגפי. הגרוש שלי רואה אותה לעיתים רחוקות מאוד. דבר שמשפיע לרעה על הילדה. אציין, כי כל מה שעובר עלינו וכל מה שפירטתי להלן משפיע גם על ביתי לרעה. את הרגשתי אני לא יכולה להסתיר והיא באה לידי ביטוי גם כלפי ביתי. אני כועסת הרבה. כבר מזמן רציתי לפנות לטיפול פסיכולוגי, גם אני וגם לביתי. אך לא עשיתי זאת. אחי לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה, שנה שניה. כאשר סיפרתי לו על כך שאני רוצה לפנות לפסיכולוג, הוא אמר לי שכדאי לי לפנות לרופאה המטפלת שלי ולומר לה שניסיתי להתאבד, על מנת שזו תפנה אותי לפסיכיאטר, שהוא יכול לתת טיפול תרופתי, דבר שהפסיכולוג אינו מוסמך. כאשר סיפרתי זאת להוריי הם כעסו ואמרו שהדבר ישפיע על הגליון הרפואי שלי ואין צורך לעשות את זה. שלא לדבר על כך שזה שקר. אני לא יודעת באיזו דרך לבחור. אני רוצה טיפול תרופתי ולא סתם שיחות. אודה לאדוני על תשובתו. בכבוד רב.

שלום אלונה, אם את או הורייך חוששים לגבי החיסיון הרפואי בקופ"ח, את יכולה לנסות ללכת באופן חד-פעמי לפסיכיאטר פרטי. עלות הביקור גבוהה, אולם לא מדובר בביקורים שבועיים כמו אצל פסיכולוג. במקביל, אני חושב שהטיפול המועדף כאן הוא טיפול משפחתי משותף לך ולביתך אצל מטפל משפחתי מוסמך שינסה לעשות קצת סדר בבלגן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין