כואב לדעת...

היה לי דיון עם אבא שלי לא לפני הרבה זמן שבו הוא אמר שהוא יתבייש ללכת בחברת אחד הבעלים שלנו אם הוא לא יהיה נראה טוב לדעתו. כאב לי לשמוע שזה מה שחשוב לו. שלא יהיה חשוב לו שהחתן שלו מצליח, חכם או טוב לב אלא אם הוא יפה או לא. וכן - ישנם אנשים שאם הוא לא היה מכיר את הפנימיות שלהם הוא היה גאה ללכת לצידם רק בגלל מראם. זה כואב לי גם כי אחותי שמוגדרת "יפה מאד" אמורה להביא גם בעל כזה ובזה תולים ההורים שלי את תקוותם. כואב לי עד כלות כי רק עכשיו אני מבינה הרבה דברים בקשר להתנהגותם אליי בהשוואה אליה בעבר והפעם זה במוצהר. אחרי שהתפרצתי ואמרתי שעד עכשיו חיכיתי בגללו (הוא לא מאד עדין אם הוא רואה מישהו שמבחינתו לא מתאים לנו) ושעדיף לי להגיע לבנק הזרע שאז בטוח הוא לא יוכל לעקם את הפרצוף כי לא יהיה לו על מה - אני עדיין בוכה מכאב גדול. מה עושים?

שלום שרון, שכחת לכתוב בת כמה את אך אם נישואין עומדים על הפרק, את אמורה להיות בגיל שבו אנשים אמורים להתנתק במידה רבה מההורים, אף שהתנתקות רגשית מלאה אינה אפשרית, ואולי אף אינה רצויה, עד יום מותנו. את זו שתחיי עם בעלך לעתיד ודעתם של הורייך עליו אינה חשובה, בעיקר כשהיא באמת כל כך סימבולית חיצונית ונוקשה וכל מה שמעניין את אביך הוא רושם חיצוני. עצם השאלה מעידה על תלות רגשית גדולה מדיי שלך בהורייך והייתי ממליץ לך להקדיש את מאמצייך ליציאה מהבית, במידה ולא עשית זאת עדיין, לפני הנישואין ולהתעצמאות בכל תחומי החיים לפני שאת ניגשת לנושא של בחירת בן זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין