פחד להתפס

החשש שלי נשמע קצת מוזר ובגלל זה אני לא חלקתי את זה עם אף אחד. יש לי כמה בעיות שדורשות התערבות פסיכולוגית. אני מודעת לזה ובכל זאת אני לא ניגשת לטיפול. אחת הבעיות היא דיכאון. אני לומדת פסיכולוגיה וזה מעניין אותי מאוד אבל לפעמים אני מרגישה שישנם דברים עליהם אנחנו מדברים בכיתה שנוגעים לבעיות שלי ואני פשוט מתאבנת. הבעייה המוזרה שלי היא שאני תמיד מפחדת שהמרצים שלי שהם פסיכולוגים במיקצועם יראו עליי שאני לא תמיד בסדר, אני מתאמצת להסתיר את זה ורואה שזה לא מצליח, ואז מוצאת שאני לא מצליחה אפילו להסתכל להם בעיניים או שאני מתייחסת אליהם בבוז כדי להגן על עצמי. אני שואלת אותך כוון שאתה מרצה לפסיכולוגיה האם זה נשמע נורמלי הפחד הזה שלי, ורוצה גם לדעת מהכוון שלך- אתה מסתכל על תלמידים שלך ברמה כזאת של מי בסדר או מי נראה שלא? או פונה אליהם במיקרים כאלה? כי לא נעים לי שמרצה יגיע ויעיר לי.

שלום גלית, קודם כל, הדבר החשוב ביותר הוא שתפני לטיפול. השאלה אם מבחינים או לא מבחינים שאת סובלת מקשיים מסוימים מישנית. שנית, בתפקידי כמרצה ובכל תפקיד אחר שאני מוצא את עצמי בו בחיים אני "מאבחן" או "מבחין" באופן אוטומאטי, ברמה של רפלקס, קשיים שונים של אנשים. אני משער שזו הדרך שלי להפוך את העולם למקום יותר בטוח ופחות מאיים. עם זאת, מעולם לא זימנתי סטודנט לשיחה בעניין הזה, אלא אם כן הייתה לי סיבה שקשורה ללימודיו וגם אז דיברתי רק על בעייתו בלימודים בלי מה שמסתתר מאחוריה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין