דיכאון

שלום לך דר' רובינשטיין ולכל הצוות .. לא יודע בדיוק מאיפה להתחיל .. אבל אנסה לקצר .. היה לי ניסיון התאבדות בגיל 17 , יותר נכון הצהרת כוונות ללא פגיעה עצית. הייתי מאושפז חודשיים וקיבלתי תרופות . אין לי מושג מה וכמה. אחרי האישפוז קיבלתי טיפול פסיכולוגי בהוראת בית המשפט כי התנגדתי . בעקבות כל הטיפול הסתגרתי חברתית . הסיבות שהביאו אותי להחלטה כזאת היו רבות : הייתי די חדש בארץ, ילד חסר ביטחון, אבי נפטר באותה התקופה , אי הצלחה חברתית עם בנות .. כנראה שהיו עוד סיבות . אחרי השיחרור וסיום הטיפול השתחררתי פנימיה שלמדתי שם והתחלתי לעבוד ולפרנס את השפחה שלי . במשך השנים האלו ניסיתי לימודים ולפתוח עסק. אבל עדיין הייתי סגור מבחינה חברתית . כלומר שלא יכולתי להאמין שיהיו לי חיים עם בת זוג ולכן לא ניסיתי אפילו לפתח קשרים. השנה אני שוב נכנסתי לדכאון ומחשבות אובדניות ודרך אתר של ער''ן פניתי למרפאה לבריאות הנפש כדי לקבל עזרה . כבר כמה חודשים יש לי שיחות עם עובד סוציאלי . אבל אני לא מרגיש שינוי ולא התקדמות. יש לי המון תמיכה ועזרה ווירטואלית מהפורום של ער''ן, אבל כל זה לא בקדם אותי עם הבעיות שלי . אין לי בעיה בלבוא במגע יום יומי עם בנות כמו חיבוק ונשיקת לחי , אבל מעבר לזה אני נמנע ונרתע. ויש בי פחד פנימי ודחיה עצמית מזה .אני יכול להמשיך לכתוב עוד הרבה דבים אך אני חושב שכבר מספיק מידע בשיל מומחים כמו שאתם .מודה לכם מראש אם תצליחו לעזור לי ולכוון לדרך הנכונה לפני שאני שוב מנסה והפעם אני מתכוון לסיים עם זה ..

שלום אלכס, מתיאוריך עולה שלאחר התנגדות רבה מאוד, הסכמת לשתף פעולה בטיפול. הקשיים עם בנות המין השני נראים מישניים לדיכאון ובכל מקרה, הואיל והצלחת להפיק תועלת מהפורום הווירטואלי של ער"ן, הייתי מציע לבדוק עם העובד הסוציאלי המטפל בך גם השתלבות בטיפול קבוצתי פנים אל פנים כצעד נוסף לבדיקת הקשיים המפריעים לך ליצור קשר עם בנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין