שינוי התנהגות אצל ילד בן שנה עקב שינוי מקום מגורים

ד"ר יקר, לפני כשבוע עברנו דירה, אנו מגדלים באושר רב ילד בן שנה עם אופי פעיל מאוד שמח ונוח. אני מקפידה מאוד על שעות השינה ובני רגיל ללכת לישון כל יום בשעה 19:30, אני שמה אותו במיטה עם בקבוק מים והוא נרדם לבדו וללא בעיות. מאז המעבר הוא מסרב להתקרב למיטה גם בשעות הצהרים ובוכה ללא הרף, בנוסף במהלך שעות היום הוא לא מרפה ממני (כעת אני בחופשה בדר"כ עובדת) ורוצה להיות כל העת בקרבתי ולראות אותי. הייתי רוצה לקבל "אישור" על דרך התמודדותי עם הקשיים שצצו מאז המעבר: במהלך שעות היום אני מאפשרת לו להיות עימי כל העת בקשר עין ולא עוזבת אותו. בערב אני שמה אותו במיטה (כבר שלושה ימים) מסבירה לו שאני בחדר השני ומאוד אוהבת אותו ושנפגש מחר ונותנת לו לבכות 10 דקות ובסוף הוא נרדם. האם אני פועלת נכון? בזמן שהוא בוכה במיטה אני מטפסת על הקירות מכאב לב.

שלום רון, במקום לתת לך את האישור שאת מבקשת אציג שתי גישות בפסיכולוגיה התפתחותית, האחת דוגלת ביחסך שלך והאחת אחרת. למעשה, את נוהגת עפ"י הגישה המסורתית, שלפיה כאשר סופקו צרכיו הפיזייים של הילד והוא עדיין מביע מצוקה כלשהי, היענות לאותה מצוקה תיחשב פינוק, שיפגע ביכולת ההתמודדות של הילד כבוגר. גישה אחרת, הידועה בשם "תיאוריית ההתקשרות" של ג'והן בולבי, טוענת שיש להיענות לצרכיו הרגשיים של הילד, ללא קשר לצרכיו האובייקטיביים. במקרה של בנך, כל עוד הוא בוכה יש להישאר עימו. אני מקווה שלא בלבלתי אותך יתר על המידה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין