בחינת מטפל

ד"ר רובנשטיין שלום, לאחרונה עולה לי מחשבה לרמוז למטפל שאני רוצה לעזוב. למען האמת לא בטוח שאני רוצה בכך, אלה יותר לבחון אם אכפת לו מאד ממני. יש ביננו מערכת יחסים טובה אך עדיין אני לא בטוחה שאני באמת חשובה לו. אני בטיפול כבר שנה ואני לא בטוחה שהוא עוזר לי, אך המחשבה להיפרד ממנו עושה לי רע. השאלה שלי היא מה אפשר לעשות עם קונפליקט כזה? נ.ב נראה כי השאלה יצאה קצת מבולבלת, כי למען האמת גם אני.

קראתי את ההודעה שלך ונהיה לי כואב. המחשבה הזאת, גם בלי ליישם אותה (ברמיזה על עזיבה) מוכרת לי. הרצון לראות שהאדם שמולנו יהיה מוכן "להלחם" עלינו, ולא יוותר עלינו בקלות מתעוררת גם אצלי לפעמים. יש כמה דרכים לפעול בכזה מצב - אחת היא להגשים את "הפנטזיה" הילדותית והאולי הרסנית, ולבחון אותו. אם הוא יעבור את הבחינה היטב, אולי תרגישי טוב, אבל אם הוא לא יתמודד איתה באופן שבו את מצפה ומייחלת (ואני בכוונה לא אומרת "יכשל") - את עלולה להרגיש די רע. בנוסף הכנסת אלמנט של "בחינה ובדיקה" לטיפול יכול בסופו של דבר לחסום משהו בקשר. אז מה, לוותר על הצורך הזה? לבלוע את הרגש ולשתוק? לא,על זה אני גם לא ממליצה, כי אז את מדכאת משהו בתוכך, משהו שאולי זקוק לביטוי, זקוק לטיפול ומענה. אז מה כן? דווקא משום שיש לך מודעות למצב שלך - ולסיבה שאת רוצה לבחון אותו - יש לך אפשרות לגשת לעניין בדרך אחרת. והיא לספר לו את זה. זאת דרך ביניים. זה נכון שלא תקבלי את אותו "אישור" לדאגתו כמו שהיית מקבלת אם היית מנסה לעזוב, והוא היה משדל אותך להשאר, ומצד שני תהיה לכם אפשרות לדבר על הרגשות שלך, על היחס שלו כלפיך, על כל הנושא של תלות, קשר, משמעות, וכל זה מתוך הטיפול עצמו, בלי לאיים לשבור את המסגרת. אני חושבת שזה יכול להוביל אתכם למקום יותר עמוק. אני לא יודעת אם את יכולה לקבל את העיצה הזאת. זאת עיצה שבעצם אומרת לך לחשוף את הכאב, את הצד הילדותי שלך, באופן בוגר, בערוץ הטיפולי. הרבה פעמים הרגשתי שאם אין לי יכולת לגבות צעד, לא כדאי שאני אעשה אותו. הייתי רוצה שהמטפל שלי יעצור אותי, יחזיק אותי, לא יניח לי ללכת/להזיק לעצמי וכו', אבל אני יודעת שהמצב האמיתי הוא שאני לא רוצה לעזוב, ולכן אני לא יכולה להגיד דברים שאין להם גיבוי. אבל אפשר לדבר על זה. זה מה שטיפול יכול להציע. זה לא מעט, רק שלפעמים קשה להשתמש בזה בגלל שהדברים שמתמודדים איתם הינם כל כך עמוקים, ומתוך הפחד, מחפשים הוכחות לקיום של הקשר, לאמיתות שלו, למשמעות שלו. אכן קשה מאד.

שלום לך, קשר טוב בין המטפל למטופל הוא הנבאי המרכזי להצלחת הטיפול ולכן גם אם עדיין אין תוצאות קונקרטיות, המלצתי היא בהחלט להישאר בטיפול ולשתף את המטפל בלבטייך כחלק מהצעדים בוני האמון ומחזקי הברית הטיפולית. חשוב לזכור כי בעיקר בטיפול פסיכודינאמי תוצאות הטיפול אינן מתבטאות דווקא בתחומי הבעיות המקוריות, אלא אדם יכול להגיע עם בעיה מסוימת והשיפור יתבטא דווקא בתחום אחר, לא פחות חשוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ומה אם המטפל יענה לך שהוא מקבל את החלטתך והוא חושב שאת צריכה לעשות רק מה שטוב עבורך? הרי אם לחשוב שניה בראש "פסיכולוגי" התשובה הזו היא אחת התשובות שכמעט בטוח יכולות להאמר. אני גם בטיפול ויודעת כמה חשוב לדעת באיזה מקום אנחנו ועמדים את המטפל שלנו ועד כמה אנחנו חשובים לו. גם אני "בחנתי" לא מעט את המטפלת שלי מכל מקום אפשרי. אני חושבת שאת יכולה להגיד את מה שאת רוצה השאלה היא אם תהיה מוכנה לקבל כל תשובה ולהמשיך הלאה בטיפול ואולי בסוף הפגישה להסביר למה אמרת מה שאמרת ואולי לראות למה זה כל כך חשוב עבורך. כמו שאת רואה גם התשובה שלי יצאה קצת לא מסודרת... בסך הכל אני חושבת שזה לגיטימי לרצות לדעת את מקומך אצל המטפל השאלה היא מה יקרה שתדעי, האם תהיה מספיק מרוצה או לא ואיך תתמודדי עם כך.