אי וודאות

שלום לך, אני בהריון ראשון בחודש השביעי אחותי הייתה בהריון במקביל אלי ובשבוע שעבר דבר נורא קרה והעובר הפסיק לנשום לקחתי את הידיעה מאוד קשה וימיום שלמים לא הפסקתי לבכות רגשותי נעו מדאגה לאחותי שעדין הייתה בטיפול בבית החולים דאגה כאב וצער על העובר שנפל לה וכמובן פחד על התינוקת שלי התמלאתי חרדות ומחשבות על העתיד מה יהיה במפגש הזה ביני ובינה ונמנעתי מלבקרה בהמשך לאחר יומים התחזקתי נסעתי לבקרה והיא לא דיברה איתי על המיקרה אבל התחבקנו והתנשקנו משהו מלווה בחוסר הבנה איך צריך לנהוג מה צריך לומר בכל מיקרה הרגשתי שהיא מחזקת אותי במשך הימים היא שיתפה אותי שהיא מתכוונת בהקדם להיכנס להריון. אני די בלחץ בפחד החלו לי סימנים של חרדה מתקופה שהייתי בטיפול פסיכולוגי טעם מגעיל בפה לא יודעת איך להתיחס לזה מזה שנתים לא הרגשתי צורך ללכת לטיפול ועכשיו אני בדילמה אם להתקשר לפסיכולוגית שלי זה נותן לי להרגיש בלחץ שאני שוב במקום של פחדים אחרי תקופה ארוכה של רוגע וביטחון בעלי מנסה לחזק אותי אך לעיתים הוא לא מבין מה אני חשה ואז אני טועה אם הפסיכולגית (רווקה) תבין נדמה לי שזה פחד מסוג אחר פחד של אישה בהריון אני מבולבלת לא יודעת מה לעשות וגם בדילמה לקראת ההמשך המפגש שלנו אני עם ילדה והיא בלי.

שלום רוי, אחותך עברה אירוע טראומאטי, שבהשלכה משפיע גם עלייך. אנו נוהגים כיום להתייחס לאובדן עובר בדיוק כמו לאובדן תינוק, ואולי אפילו גרוע מכך, משום שבניגוד למות תינוק או ילד קטן, אובדן עובר מעורר ספקות באשר ליכולת להביא ילדים לעולם. אם הייתה קיימת בך נטייה לחרדה בעבר, אין ספק שאירוע כזה גורם חרדה, בעיקר כשאת בהריון ובעיקר כשאת נוטה לכך. אני ממליץ לך בחום לחזור לטיפול אצל הפסיכולוגית שלך. העובדה שהיא מכירה אותך כבר הרבה יותר חשובה מהעובדה שהיא רווקה. אני עדיין חושב שהיא תיטיב להבין את הקורות אותך יותר מפסיכולוג גבר ומה שחשוב זה שהיא מכירה את אישיותך, את דפוסי התנהגותך ואת החרדה שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על תגובתך המהירה, לגבי אוחתי לשימחתי יש לה ילד בן שלוש, אני אכן מסיכמה איתך שהפסכולגית מכירה את תופעת החרדות שלי אך העניין שהיא לא חוותה את החרדות ההריוניות שכולן טורחים לומר לומר לי שזה טיבעי שזה הגיוני שאין לי מה לדאוג אולי בכל זאת יהיה נכון יותר להשאיר זאת ככה. אולי זה שאפנה שוב ישים אותי במקום של חרדה מהחרדה?