משבר

נפרדתי מבעלי לאחר 4 שנות נישואין , מאז לידת ביתי {לפני שנתיים}היחסים עורערו,הוא התפרץ בזעם על כל דבר קטן ביקר קילל וכל הנסיונות טיפול נכשלו מאחר שטען שאני ה"לא בסדר" בעעית השליטה בכעס שלו היא הגורם היחיד שממש חייב אותי לבצע התנתקות אך המהלך קשה לי הרבה יותר ממה שחשבתי בכל פעם שהוא מגיע ליבי דופק ואני מתרגשת אך בכל נסיון לחדש את הקשר אני חוזרת למצב המושפל הוא מקלל מבקר אותי ואיכשהוא אני תמיד מרגישה שאותו אני אוהבת אך פשוט לא מסוגלת לקבל את העלבונות . לשיטתו אני לא משתנה ועל כן הוא חוגג את שובו לחיי רווקות פעילים { מה שממש הורס אותי } אבל אני מתאבלת על האהבה האדירה שהיתה ביננו כשחשתי מאוד אהובה ורצויה הוא טוען שמאז שביתנו נולדה הוא אוהב רק אותה ולא נשאר לו מקום בשבילי . איך לעבור את המשבר ולא להתחנן אליו בכל פעם כשאני יודעת שהמכונת הלא בריאה חוזרת? להזכירך טיפולים זוגיים לא צלחו { 2 המטפלים טענו שעלי להתגרש..}

בן זוגך אמנם טוען שהילדה לוקחת את כל המקום שלו לאהוב, אבל אני תוהה אם לא מדובר דווקא בתחושה קינאה חריפה שלו משום שהוא אינו מרכז ומושא האהבה היחיד שלך...? מה את חושבת? בכל מקרה, למענך ולמען הילדה, אני ממליצה לך להתגבר על זכרונות האהבה, להכיר בכך שטיפול לא עזר, ולהפרד ממנו. העובדה שהוא מאשים אותך בכך שאת אינך משתנה, למרות שברור שהוא עם התפרצויות הזעם שלו ושבירת מסגרת הנישואין גרם לנזק לקשר, היא מטרידה ביותר. התפרצויות כעס יכולות להפוך גם לאלימות, ואת עלולה למצוא את עצמך עם בן זוג (ואבא) רגזן ומכה.

שלום רוני, אינך כותבת בני כמה אתם, אך ייתכן מאוד שהיכרתם בשלב אחר באופן משמעותי בחייך וכעת בעלך אינו עונה עוד על צרכייך. את מתארת קשר סימביוטי שבו כל צד עונה על הצרכים הפתולוגיים של בן הזוג השני. הואיל ואת זו שסובלת יותר בשלב זה מהקשר, המלצתי לך היא לפנות לטיפול אינדיבידואלי כדי לעזור לך להשתחרר מכבלי הקשר הזה כדי שתהיי פנויה לחפש קשר בריא יותר. קשרים מסוג זה, עם כל הסבל שבהם, קשים מאוד לניתוק ללא עזרה מקצועית אינטנסיבית ומעמיקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין