שאלה המופנת לד"ר רובינשטיין ולשאר משתתפי הפורום

שלום, אני בת 15, ואני בטיפול פסיכולוגי במשך ארבעה חודשים. אני בדיכאון במשך סביבות ה-10 חודשים. הטיפול הפסיכולוגי עזר לי להבין דברים מסויימים, אבל אני עדיין בדיכאון. המטפל שלי הציע לי לפנות לפסיכיאטר בכדי לקבל טיפול תרופתי. אינני מעוניינת לקחת תרופות, אך נראה לי שהוא חושב שזה חשוב וחיוני. האם הצעתו , נחשבת מבחינתו כמשהו שאני צריכה לעשות, או פשוט כהצעה? אציין שהיו לי ועדיין מחשבות אובדניות. בנוסף בתחילת הטיפול הוא הבהיר לי את עניין הסודיות, באומרו שכל דברי שמורים כביכול אצלו ולא יישתף אותם עם הורי. הוא לא הזכיר באף אחת מהפגישות את העניין הזה שכל זה לא קיים כשיש חשש להתאבדות. (הוא לא אמור להבהיר את זה גם אם אין חשש כזה?) הייתי מעונינת לדבר איתו על הנושא, אך חוששת שזה לא יישמר ביננו. המון תודה מראש.

שלום שני, טיפול תרופתי אכן נראה הכרחי במצבך, הכולל מחשבות התאבדות. טיפול כזה יקל מאוד על התחושות הקשות במקום שטיפול פסיכולוגי אינו יכול לעזור, מצד אחד, ויאפשר לך להפיק הרבה יותר מהטיפול הפסיכולוגי, מצד שני. מצבם של מטופלים רבים שלי השתפר לאין ערוך לאחר טיפול תרופתי אשר נתן תנופה אדירה לשיחות, הגמיש אותם ואיפשר להגיע לנקודות שהיו חסומות קודם לכן. אני מציע שתדברי עם המטפל על כל נושא שמטריד אותך. נכון שהוא מחויב לסודיות, אך אם הוא יתרשם שקיים סיכון ממשי להתאבדות חובתו לערב גורמים מקצועיים אחרים, לאו דווקא את הורייך. ואולם, אני בטוח כמעט שטיפול תרופתי מתאים יחסל או יפחית במידה ניכרת את המחשבות האובדניות שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין