מה לעשות

שלום ד"ר. אני בעלת תואר שני, ולאחרונה התחלתי קורס בעבודה של מס' ימים שעוסק בתחום שאני לא אוהבת לעסוק בו, שהתקבלו אליו אנשים בעלי תעודת בגרות בלבד.(לאחר מבחני מיון קפדניים). אני פשוט לא אוהבת את התחום הזה, מצד שני השקעתי כבר כל כך הרבה בקורס וגם מעסיקי ראו שהשקעתי, ולאחר שביקשתי לעזוב, ביקשו ממני לחשוב שנית. הסכמתי. אך אני מרגישה שאני פשוט לא רוצה לעסוק בכך בכלל. אני לא רוצה לאחר שנה (החוזה לשנה) לחפש לי מקום עבודה אחר שעוסק בתחום אחר.(שהרי זוהי עבודה זמנית). אני לא מרגישה שום משמעות בעבודה פשוטה שכזו, עבודה בלחץ מתמיד, בשעות לא נורמליות ולא בתחום שלמדתי כלל וכלל.אני אמורה להחליט כי אני אמורה לחתום על חוזה בסיום הקורס. ההרגשה שלי היא שאני לא מעוניינת לחתום לאור הסיבות שמניתי לעיל. לא קרה לי שהתחלתי משהו ולא סיימתי, וכבר השקעתי.... אשמח לעצתך האמיתית כתמיד. תודה

שלום כרמית, הרגשתי היא שמתחילת הודעתך ועד סופה את כבר עונה לעצמך והתשובה היא: על אף התסכול שאני חשה, כבר השקעתי מספיק כדי להמשיך. כרמית, כל למידה - לא חשוב של מה - תורמת לדימוי העצמי. אני יכול להעיד על כך מניסיוני ומניסיונם של מטופליי היקרים. במישור המעשי יותר, לעולם אין לדעת מתי המציאות תזמן לך נסיבות שיאפשרו ואולי אף ידרשו את הידע שרכשת בקורס מעבר לדרישה המיידית של המעביד שלך. המלצתי, אם כן, היא לקחת נשימה ולסיים את המשימה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מקריאת אותה הודעה בדיוק שהתשובה של כרמית לעצמה היא -" החלטתי לעזוב, אני רק צריכה את הלגיטימציה מאיש מקצוע". אחרי שקראתי את תשובתו של דר' רובינשטיין קראתי שוב את פנייתך, ולא שיניתי את דעתי. מכך אני לומדת דבר מעניין מאוד. כל אחד מאיתנו השליך לתוך פנייתך את עמדתו המקורית... בכל אופן, אני סיימתי תואר שני בקרימינולוגיה ובמקביל תואר שני במדעי המדינה רק בגלל שהתחלתי... כיום, אני לא מתחרטת מכיוון שזה פותח לי אפיק חדש לחלוטין בתחום אחד לחלוטין. אבל כל משך הלימודים קיטרתי בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע. המטפל שלי, שבדרך כלל משאיר יותר מקום לשאלות מאשר לתשובות, אמר לי בשנת הלימודים האחרונה את המשפט הבא :" תפסיק לבלבל את המוח. התחלת, תסיימי, ואחר כך תחליטי שאת רוצה או לא רוצה. אבל ההחלטה צריכה להיות מתוך עמדה של כוח". אז זה מה שיש לי לומר. אפרת.