חברות

שלום ד"ר רובינשטיין, קודם כל, רציתי להודות לך על הפורום הנהדר ועל המאמרים המעניינים שאתר הבית שלך. אני בת 48, סבלתי מדיכאון די קשה לפני מספר שנים שהתבטא בשלב החריף שלו בכך שלא יכולתי להיות לבד. באותה תקופה התחברתי עם אנשים שללא הדיכאון לא הייתי מתחברת אליהם וכל זאת כדי לא להיות לבד (אני רווקה). באותה תקופה התחברתי בין היתר גם עם אישה אינטליגנטית ומשכילה מבוגרת ממני שהשתחררה מבי"ח פסיכיאטרי והיה נראה שהיא מנסה לשקם את עצמה. בילינו זמן רב יחד והיינו פעמיים בחו"ל. היא בהחלט קיבלה אותי אצלה כבת בית. במשך השנים מצבי הוטב בהרבה, אמנם אני די בודדה אך חלה התייצבות במצב הרוח שלי ובעיקר התקדמתי מאוד בתחום המקצועי ובניתי לעצמי קריירה. לעומת זאת, מצבה של חברתי החמיר מאוד, היא כל היום בבית, אינה עובדת, מעשנת המון, צורכת אלכוהול ואף מדברת לעצמה. למען האמת, לא הייתי מעיזה להיראות איתה בחברה במצבה הנוכחי. אפשר לדבר איתה רק על עצמה או יותר נכון רק להקשיב לה. אני מתלבטת מאוד האם להמשיך בקשר. כיום כמעט אינני מקבלת ממנו דבר אך אני מרגישה חייבת לה על התקופה שבה היא עזרה לי. אודה מאוד לעצתך. לידיה

שלום לידיה, תודה על המילים החמות. התחשבותך בחברתך נוגעת ללב. קשה לקיים קשר אך ורק מתוך מחויבות מוסרית, אך אני מבין שאת רוצה יותר לחיות בשלום עם עצמך. אני מציע לך אפוא לשמור על קשר עם אותה חברה, אך לתחום אותו לגבולות מוגדרים היטב במינון שיאפשר להרגיע את נקיפות המצפון שלך אם תעזבי אותה ועם זאת תיהני ממרחב המחיה לו את זקוקה. את יכולה לדבר איתה מדי פעם בטלפון ולבקר אותה ביקורים קצרים, שיאפשרו לך לפרוש כשנוח לך ולא יחייבו אותך להיראות איתה בחברה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין