דייייייייייייייייייייי

לא יודעת למה אני כותבת בפורום הזה..הייתי תמיד בפורום של דוקטור קפלן אבל הוא יצא לחופשה חבל שה"אושר "שלי החליט גם הוא יצא לחופש. אני לא מסוגלת לחיות כך יותר אני מעיקה על כל הסובבים אותי ומרחיקה אותם וא ףמתמרמרת על כך שהם מתרחקים... הצרה שלי היא המודעןת העקית שנהייתי אדם ממש מעורער..אני מסתכלת על עצמי מהצד ורוצה חלהקיא..נהייתי אחת מאלה שהייתי מרחמת עליהם ברחוב האנשים המטורפים שאין להם שום קשר לחברה האנושית ה"נורמלית" אלה שנראה כאילו הם חיים בבועה בלי קשר לכדור הארץ אני מרגישה שכך אני. כשהייתי ילדה נחשבתי לתלמידה מחוננת,חכמה כל אלו פיצו אותי על השנאה כלפי מראי מאז שהתגייסתי הכל השתבש.אם זה גברים שהרסו לי את הצורה,אם זה סמים כדי לשכוח שהרסו לי את הצורה,אם זה פסיכולוגים שרק רוצים להעביר עוד יום כי אף אחד לא משלם להם ואם זה בגלל תחושת האשמה שמלווה אותי על כך שאני הורסת את חיי במודע,הורסת את חיי משפחתי. כולם בורחים מפני תהומות היגון שלי אבל היגון הזה לאמספיק קשה בשביל לקבל טיפול הולם. יש ימים בהם אני באמת מרגישה שאני לא רואה את המציאוםת כפי שהיא,שנהייתי לאדם ההוא שתמיד פחדתי להיות אני זקוקה נואשות לאהבה שתפצה אותי על חוסר האהבה ,ההבנה מצד הסובבים אותי וכמובן שבדרך זו אני מרחיקה את כולם.את הגברים שמתנהגים אלי יפה כי הם תמימים יותר או מה שלא יהיה אני מנצלת-אותם לא אוכל לאהוב. אני לא מסוגלת להתנדנד מתחושת אופוריה לדכאון כזה. אני לא יכולה יותר דייייי תעזרו לי בבקשה

שלום לך, מפנייתך נראה שאת מודעת לכך שאת משליכה את מה שאת חושבת ומרגישה ביחס לעצמך על אנשים אחרים, הן מבחינת דעתך עליהם והן מבחינת מה שאת משערת שהיית חושבת על עצמך, אילו היית אדם אחר. ההפרדה הזו מעידה על מודעות מרשימה להפריד בינך לבין הזולת, כמו גם על יכולת לראות שמצבי רוחך משתנים. בחרת להתמקד ברגשות על חשבון עובדות, וזה לגיטימי, אך אינני יודע מספיק על ההיסטוריה שלך בטיפול כדי לנסות לעזור לך. למרות דעתך על פסיכולוגים, אינני מכיר דרך אחרת פרט לפסיכותרפיה להתמודד עם תחושות קשות אלו ואם את מדברת על תנודות קיצוניות במצב הרוח, אולי גם קיים מקום לשקול טיפול תרופתי לאיזון מצב הרוח. את בהחלט מוזמנת לכתוב בפורום זה עד שד"ר קפלן יחזור וגם אחר כך, אם תרצי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין