מטפל ששכח

איך ניתן להסביר את העובדה, שמטפל שישבתי איתו קרוב לחמש שנים, מתוך זה תקופה ארוכה יום יום ויתר הזמן 4-5 פעמים בשבוע, כלומר טיפול מאוד מאוד אינטנסיבי, אפילו אינו טורח ליצור קשר, לאחר שלפני כשנה הפסקנו את הטיפול, והוא בוודאי יודע שהמצב רחוק מלהיות טוב. וכן, אם תוכל לענות לי בכנות האם גם אתה היית נוהג כמותו. בתודה, מיכל.

שלום איה, את מתארת אכזבה ותסכול קשים מהמטפל שלך לשעבר, הנובעים מהעובדה שאינו מתקשר. המטפל לא שכח אותך - הוא אינו מתקשר איתך. אינני מכיר אותו, אותך ואת הקשר ביניכם, אך יש לכך סיבה טובה: היוזמה להתחלת הטיפול, להפסיק אותו או לפעמים לחדש אותו היא יוזמה של המטופל. המטפל אמור להיות נטול אינטרס אישי בקשר אך לעמוד לרשותך כשאת תזמי את הקשר. ייתכן שקיימת בך ציפייה לסוג של קשר אחר, שחורג מגבולות הטיפול. השאלה אם אני הייתי נוהג כמותו או לא אינה רלוונטית כל כך. מן הסתם הייתי נוהג בצורה שונה עם מטופלים שונים. ככלל, אינני נוהג ליצור קשר עם מטופלים שהחליטו לסיים את הטיפול, אלא לכבד את החלטתם ולהשאיר להם דלת פתוחה לחזור אם להמשך טיפול ואם להתייעצות נקודתית, כשהם עצמם ירגישו צורך לעשות כן. המלצתי לך היא ליזום שיחה עם המטפל ולשתפו בתחושותייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מיכל, שנה עברה מאז סיום הטיפול. מדוע עכשיו פתאום חשוב לך שהמטפל יצור קשר? כתבת ש"הוא בוודאי יודע שהמצב רחוק מלהיות טוב"... איך הוא אמור לדעת אחרי שנה שבה לא נפגשתם? יש למטופלים רבים את הנטייה לחשוב, שהמטפל "יודע" דברים יש מאין. אבל אף מטפל אינו קורא מחשבות... הוא יודע דברים מתוך מה שאומרים לו.

השאלה מטרידה אותי לא מהיום - לשאלתך, לדעתי יש במקצוע הזה ייחוד שבשלו ניתן היה לצפות ליתר התעניינות במקרה כזה. ועוד לשאלתך - בוודאי שהוא אמור לדעת, כמה כבר יכול להשתפר בשנה, ביחס למצב ההתחלתי. והעניין הוא יותר בלהיות בקשר ולהתעניין. ולדעתי הוא גם שוגה כי כשאחשוב לחזור לטיפול אשאל את עצמי היטב האם אליו אני חוזרת, ובהשקעה לא רבה מצידו השאלה כלל לא הייתה עולה. לצערי הייתה לי התנסות דומה עם מטפל קודם, וזהו כנראה הסידור.