לד"ר רובינשטיין שלום,

לפני כמה חודשים כתבתי לך בנושא אחר ועכשיו יש לי שאלה נוספת. אני בת 23 ואני מעוניינת לדעת למה יש לי צורך באהבה של אחרים כאשר יש לי כבר מישהי שאוהבת אותי בטירוף, אני לא חושבת שאפשר לאהוב יותר משהיא כבר אוהבת אותי? למשל אם אני שומעת על מישהי שמספרת על האהבה שלה לחברתה וכמה היא מקנאה לה אני מרגישה מן צביטה בלב, קינאה שאני אפילו לא יודעת למי היא מכוונת, לכותבת או לחברתה(זוהי רק צביטה בלב, לאחר כמה דקות אני שוכחת מזה). אין לי את זה כאשר אישה כותבת את זה על גבר. חשוב לציין שאני ארגיש רע עם זה רק כאשר אני אחשוב או אראה שאותו זוג(או אחת מהן)מושכות, אם הן לא יפות או מושכות זה לא יפריע לי כהוא זה. לי יש חברה שהיא גם יפה, סקסית, מתוקה, מצחיקה, כמעט מושלמת ש..... קצת קשה לי אפילו לכתוב את זה כי היא מאוד יקרה לי אבל....אני לא אוהבת אותה אפילו חצי ממה שהיא אוהבת אותי. כמו כן, בילדות שלי אמא שלי הרעיפה עליי המון אהבה, אני אהבתי אותה כל כך, אני זוכרת שהרגשתי מוגנת איתה, ידעתי שאם יקרה לי משהו רע היא שם בשבילי להגן עליי אבל.... וזה אבל מאוד גדול אני חושבת, יחד עם זאת גם מאוד פחדתי ממנה, ידעתי מה מותר לעשות ומה אסור, היא אישה מאוד דומיננטית ושתלטנית שחינכה את כולנו בנוקשות למרות האהבה שנתנה לנו. אז למה בעצם יש לי את הצורך הזה שירצו אותי, שיאהבו אותי למרות שכבר יש לי את כל זה מחברה שלי שגם איתה אני עדיין מרגישה לפעמים חסרת ביטחון (לא כמו בהתחלה, עם הזמן הרגשתי יותר ביטחון באהבה שלה)וגם מאמא שלי, למרות שבערך בגיל 11 חל ריחוק בין שתינו עד עכשיו ועכשיו אין בינינו שום חיבה או אהבה שצריכה להיות בין אמא לבת. ובנימה זאת אני חייבת לציין שאתה אדם נפלא שתמיד עונה במסירות ובהקשבה לכולם! תודה מראש חתולה

שלום חתולה, מתיאורייך עולה כי האהבה שקיבלת מאמך הייתה מלווה בביקורת, או בעצם הייתה "אהבה על תנאי". התוצאה של קשר כזה היא, לרוב, נטייה דיכאונית כלשהי. ילד שגדל בסביבה כזו הופך להיות בטוח בעצמו, באופן יחסי, אך חסר ביטחון בקשריו החברתיים. יחסייך עם חברתך ועם בחורות אחרות משקפים בעיקר את יחסייך עם עצמך, שהם, ככל הנראה, לא טובים. הצורך העצום שלך לקבל אהבה מכולן (ובעיקר מאלו שנראות לך אטרקטיביות) נראה לי תוצאה של אותה "אהבה על תנאי" שקיבלת מאמך. כלומר, התפתחת להיות אדם שמסוגל לקשר בגלל האהבה שקיבלת ממנה, מצד אחד, אך מכיוון שאהבתה הייתה תלויה בעמידה בציפיות שלה, קשה לספק את הצורך שלך, מצד שני. במצב כזה אהבה שאנחנו מקבלים מן החוץ אינה מספקת לנו ואין קשר בינה ובין מה שאנחנו מרגישים, שכן הצורך העצום באהבה מבטא את חוסר היכולת לאהוב את עצמנו. ההמלצה במקרים כאלה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי שבו, יש לקוות, תחווי חוויה מתקנת בקשר עם מטפל שיקבל אותך ללא תנאי, עקב כך תקבלי את עצמך ועקב כך תוכלי לקבל גם את אהבתה של חברתך (או אדם קרוב אחר) ולהסתפק בה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין