חוסר יכולת לסיים טיפול פסיכוטרפי

כבר 3 שנים אני בטיפול פסיכוטרפי עם מטפלת שנקשרתי אליה מאוד. בהתחלת הטיפול היה לי קשה לבטוח בה ולתת בה אמון אך לאט לאט החומות הרגשיות שבניתי כלפי העולם נפתחו. והיא למעשה נכנסה פנימה לתוך תוכי. אני מרגישה שהיא מהווה מעין תחליף אם עבורי. כשספרתי לה בפגישה על תחושותי היא הזכירה לי שהיא המטפלת שלי ולא אמא שלי. לפני כשנה חשבתי שהגיע הזמן לעזוב את הטיפול אך לא הצלחתי הרגשתי כאילו אין טעם לחיי בלעדיה. לאחרונה לאחר השעה הטיפולית אני מרגישה צריבה נוראית בלב, אני מרגישה שאני מחטטת בפצע פתוח. לאחר מספר ימים התחושה חולפת וכשמגיעה השעה הטיפולית הבאה אני מרגישה זאת שוב.

שלום ריקי, את מעלה שתי שאלות חשובות מאוד: (א) האם פסיכותרפיה ממושכת מעודדת תלות? (חשש המועלה בציבור הרחב) (ב) האם חיטוט עצמי בטיפול הוא דבר בריא? לגבי השאלה הראשונה, אצל אנשים שקשה להם להודות בקשייהם, קיימת לעיתים נטייה להפוך בין סיבה לתוצאה ולשכוח שאדם הגיע לטיפול בגלל בעיה ולא שהטיפול יצר בעיה. את מתארת תלות בטיפול (בפורום אחר השתמשת במילה "התמכרות"), אך תלות היא תכונה שחוצה מצבים. יש לשער, שאם לא היית בטיפול היית מפתחת תלות באנשים אחרים, שהיו עלולים לנצל זאת בצורה אינטרסנטית נגדך. המטפל, לעומת זאת, הוא אדם ניטראלי מבחינה זו, שתפקידו לעזור לך לעזור לעצמך ובכך לקדם את עצמאותך. לגבי החיטוט העצמי - נכון, מדובר בפצע והפצע אינו מגליד אם לא מטפלים בו. במצבים מסוימים, כמו בדיכאון קליני בשלב האקוטי, חיטוט עצמי עלול להזיק ואז תפקידו של המטפל לעודד את המטופל לעשייה. העובדה שאת רואה במטפלת תחליף אם מעידה על ברית טיפולית בונה ועל חוויה מתקנת. בסוג זה של חוויה האדם לומד לסמוך על האינטואיציה שלו ואני מקווה שהאינטואיציה שלך תאותת לך מתיי לנסות לעזוב שוב את הטיפול, מתיי לעשות הפסקה ולבדוק דברים עם עצמך ומתיי לחזור למטפלת אם להמשך טיפול ואם להתייעצות נקודתית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין