מבולבל

כבר כתבתי כאן פעמיים ואני מודה לד"ר רובינשטיין על תגובותיו הענייניות סיפרתי על חרדה גדולה שמגבילה אותי ועל הקושי בהתמודדות עם הסימפטומים שלה (אחד הסימפטומים הבולטים הוא החנקות מאוכל) אז מצד אחד יש את הקשיים ששמים אותי במצב קצת שונה מהסביבה שאני משווה את עצמי אליה מצד שני יש לי רצון גדול להתחבר לסביבה הזו למרות שהיא נתפסת בעיני כמאיימת וכמקור לחרדה בנות מעניינות אותי אבל מעולם לא הייתה לי חברה ואני חושב על טיפול מיני כאופציה - וכאן אני רוצה להבהיר את הבילבול - יש יותר מכיוון אחד לטיפול,כלומר יש את החרדה שדורשת טיפול מסויים אם תרופתי ואם אחר(ואגב אני נמצא הרבה שנים בטיפול דינאמי עם מטפלים שונים במרפאות לבריאות הנפש וכן חייתי על פריזמה במשך 3 שנים או יותר),יש את הביישנות שאפשר לחבר לחרדה כגורם שמזין חרדה ולהפך,יש העדר התנסות מינית,דבר שמחזק עוד יותר את תחושת הנחיתות ומונע מלפעול בנושא ויש המון תיסכול ובילבול מהמצב... לכל טיפול יש את המגבלות שלו למרות שלא ניסיתי הכל כמובן...טיפול תרופתי עוזר במידה מסויימת אבל אז בעצם אין כל כך מוטיבציה לשינוי,לפחות אצלי זה היה ככה איזה טיפול הוא יעיל לאיזה יעד?אם אני חושב על זה רגע אז יקח לי יותר מחיים שלמים לנסות להבין את החרדה או את ההמנעות טיפול התנהגותי גורם לי התנגדות אולי בגלל שהוא דורש חשיפה שכל כך מפחידה טיפול מיני יקר מאוד ובהקשר לטיפול קבוצתי - המלצת לי כאן על קבוצה טיפולית לחרדה חברתית בגהה,אך הייתי מעדיף קבוצה דינאמית ולא התנהגותית קוגניטיבית ואשמח מאוד אם תוכל לכוון אותי לקבוצה כזו באזור המרכז בגילאים כמו שלי - גם בתשלום ולסיכום(מצטער שזה ארוך)האם יש צורך לעבוד על כל נושא בנפרד או שיש דרך לשלב את הדברים?

איש יקר, אולי אפתח בזה שאני עצמי מטפל בגישה פסיכודינאמית ולכן אהיה האחרון שאתנגד לה. ואולם, הואיל וניסית טיפול בגישה זו מספר שנים והתוצאות אינן משביעות רצון (אם כי אתה, ללא ספק, מגלה מודעות עצמית שהיא ככל הנראה תוצאה חיובית של הטיפול), הייתי מנסה לפתוח את עצמי לשיטות אחרות. טיפול קבוצתי בגישה פסיכודינאמי יש בשפע ולמעשה רוב הטיפולים הקבוצתיים, כמו רוב הטיפולים הפרטניים, בארץ פועלים לפי גישה זו. אם אתה מוכן לשלם על כך באופן פרטי, אזי כמעט בכל מכון פרטי לפסיכותרפיה תוכל למצוא קבוצות כאלה. אני מבין לחלוטין את ההתנגדות שלך לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, אך דווקא בשל כך אני חושב שזה הדבר היעיל במקרה שלך. כאשר מדובר בהימנעות ובחרדה, אין פתרון אחר מאשר חשיפה והטיפול בגישה זו מאפשר ללמוד חשיפה כזו בתנאים מוגנים. כשמדובר בחרדה חברתית, טיפול קבוצתי בגישה זו אכן משלב גם למידת חשיפה וגם למידה בקבוצה חברתית, כך שבמקום שהסיטואציה החברתית תפחיד היא הופכת להיות גורם תומך. בהחלט הייתי רואה את כל בעיותיך כמכלול, אני חושב שייתכן ומיצית את החלק המילולי של פסיכותרפיה והייתי ממליץ לך לגייס אומץ ולהתגבר על ההתנגדות ולפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי-קבוצתי שייתכן שבשלביו הראשונים כדאי ללוותו בטיפול תרופתי מהסוג שקיבלת כדי להתגבר על הפחדים ההתחלתיים. בדרך כלל המלצתי אינה כה חד-משמעית דרך הפורום, אך הואיל ואני זוכר היטב את פניותיך הקודמות, אני מרשה לעצמי לעשות זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין